רוצחים מלידה (Natural Born Killers) הוא סרט פשע רומנטי אמריקאי מ-1994.
הבמאי והמעבד לתסריט הוא אוליבר סטון. בסרט מופיעים בין השאר ג'ולייט לואיס, וודי הארלסון, רוברט דאוני ג'וניור, טום סייזמור וטומי לי ג'ונס.
הסרט נפתח בדיינר בצד הדרך. מיקי ומלורי נראים כמו זוג רגיל, אבל במהרה הרס רב מתרחש במקום. לאחר אותה סצנה, הסרט חוזר אחורה כדי להראות את ילדותה של מלורי, שכללה התעללות רגשית ומינית מצד אביה.
מיקי ומלורי נפגשים ומתאהבים. הם יוצאים למסע של שוד ורצח בדרום-מערב ארצות הברית. בדרך הם שודדים מקומות והורגים את רוב הנוכחים, ומשאירים אדם אחד לחזור ולספר עליהם.
הבלש ג'ק סקגנטי הופך לאובססיבי כלפי הזוג. ויין גייל, כתב רדוף פרסום, מחפש רייטינג על חשבון המציאות. מיקי ומלורי נתפסים לבסוף, נשפטים ונכלאים.
בראיון טלוויזיוני חי מהכלא מיקי מצליח לעורר מרד של אסירים. במהלך המהומה הם בוגרים בבריחה, לוקחים את ויין בן ערובה ואז הורגים אותו מול המצלמה. הסרט מסתיים במראה של מיקי ומלורי נוסעים בקראוון עם שני ילדים.
קוונטין טרנטינו כתב את הסיפור המקורי. את התסריט עיבדו אוליבר סטון, ריצ'רד רוטאוסקי ודיוויד ולוז, ושינו דגשים בדמויות ובפוקוס. טרנטינו לא אהב חלק מהשינויים וביקש לא להופיע כמתסריטאי. בסופו של דבר הוא קיבל קרדיט על הרעיון המקורי בלבד.
הסרט עושה שימוש בזוויות רחבות, פילטרים ואפקטים חזותיים. רבות מהסצנות מוצגות בסגנון של שידור טלוויזיוני. יש גם סצנות שצולמו כמו קומדיית מצבים (סיטקום) עם צחוק מוקלט. שילוב פרסומות-מדומות ותצוגות שונות נועדו ליצור סאטירה, כלומר ביקורת דרך הגזמה וצחוק.
הסרט עורר מחלוקת בגלל האלימות הגרפית שבו. המבקרים ציינו שהמטרה הייתה לבקר את אופן סיקור הפשעים בתקשורת, אך רבים התקשו עם התוכן הקשה.
במקרים בולטים נטען שאנשים שביצעו פשעים אמיתיים הושפעו מהסרט. למשל לאחר טבח תיכון קולומביין ב-1999 נמצא שהמבצעים היו מעריצים של הסרט. כמו כן, ב-2006 בקנדה בוצע פשע שהושפע מסצנה מהסרט.
רוצחים מלידה הוא סרט אמריקאי משנת 1994. אוליבר סטון ביים אותו.
מיקי ומלורי נפגשים ומתאהבים. הם בורחים ונוסעים במדינות שונות.
במהלך הדרך הם עושים מעשים רעים ופוגעים באנשים. בסוף הם נכלאים.
באמצע יש ראיון טלוויזיוני חי. במהלך המהומה הם בורחים וגורמים למותו של הכתב ששידר אותם.
הסוף מראה אותם נוסעים בקרוואן עם שני ילדים.
קוונטין טרנטינו כתב את הסיפור המקורי. תסריט, כלומר הטקסט של הסרט, נערך על ידי אחרים. טרנטינו לא אהב חלק מהשינויים וביקש קרדיט רק על הרעיון.
הסרט מצולם במראה משתנה, עם אפקטים וצבעים שונים. יש בו קטעים שמזכירים תוכנית טלוויזיה. יש גם קטעים שנראים כמו קומדיית מצבים עם צחוק מוקלט.
סאטירה, כלומר הצגה בצחוק כדי להראות בעיה, משמשת בו כדי לבקר את התקשורת.
הרבה אנשים ביקרו את הסרט על הסצנות האלימות שבו. אחרי יציאתו של הסרט אירעו מקרים שבהם מישהו אמר שהושפע ממנו. זה עורר דיון על האחריות של סרטים ותקשורת.
תגובות גולשים