רחבעם הוא דמות מקראית ומלך יהודה. הוא בנו של שלמה המלך ונעמה העמונית. את סיפורו מביאים ספר מלכים א' (יא, יד) ודברי הימים ב' (ט, יב). לפי המסורת, רחבעם הומלך אחרי מות שלמה ובתקופתו התפרקה הממלכה המאוחדת לשתי מדינות: ממלכת ישראל בצפון וממלכת יהודה בדרום. יש חוקרים המטילים ספק בקיומה ההיסטורי של הממלכה המאוחדת, ולכן גם סיפור הפילוג נתון לויכוח.
רחבעם יצא לשכם כדי לקבל את הסכמת שאר השבטים. הדרישה העיקרית של העם היתה להקל במיסים שהוטלו בתקופת שלמה. רחבעם ביקש שלושה ימים לשקול את הבקשה. הוא נועץ תחילה בזקני המלך. הזקנים המליצו לקבל את הבקשה ולהקל על העם. לאחר מכן נועץ בחבריו הצעירים. הם הציעו להפגין כוח ולהכביד את המיסים. רחבעם הקשיב לצעירים והחליט להקשות על העם.
כששלח רחבעם את אדרם, גובה המיסים, כדי להרגיע את המצב, העם תקף את השליח והרגו. רחבעם חש מאוים ובורח לירושלים. בעקבות זאת פרצה המרד והעם בצפון בחר בירבעם בן נבט למלך.
המקרא מזכיר שרחבעם היה בן 41 כשמולך ושהמלכות שלו נמשכה 17 שנה. בתקופה הזאת נוצרו שתי ממלכות נפרדות, יהודה וישראל. רחבעם ניסה בתחילה לאסוף צבא גדול וללחום כנגד הצפוניים, אך הנביא שמעיה (נביא, אדם שמייצג את דבר ה') הזהיר אותו לא להילחם. רחבעם פיזר את הצבא, אך העוינות בין הממלכות נמשכה.
בשנים אלה התעוררה גם שאלה דתית. כוהנים ולווים (כוהנים, אנשים שמשרתים בבית המקדש; לווים, בני שבט לוי שעוזרים בעבודת המקדש) מהאזור הצפוני עברו לירושלים. ירבעם בנה מקומות פולחן חדשים בבית אל ובדן, כדי לחזק את שליטתו ולמנוע תנועה דתית לירושלים. כתוצאה מכך עבודת האלילים הלכה וגדלה בשני הצדדים.
דברי הימים מונים חמש־עשרה ערים שרחבעם בנה וביצר ביהודה. רשימה קצרה של שמות מוכרים כוללת את בית לחם, תקוע, לכיש, עזקה, מרשה וחברון. חלק מהאתרים האלה נחשפו בחפירות ארכאולוגיות, למשל לכיש, עזקה וחברון. המטרה בביצורים אינה חד־משמעית: חוקרים מציעים כמה אפשרויות, חלוקה למחוזות מנהליים אחרי הפילוג, הגנה מפני מסע שישק, או שיכון כוהנים ולווים שחזרו ליהודה לאחר שנדחו בצפון. ייתכן שגם הצורך להגן על רכושם של הכוהנים והלויים השפיע על הביצורים.
בשנתו החמישית של רחבעם פלש שישק מלך מצרים לארץ ישראל. שישק שדד את אוצרות בית המקדש בירושלים, כולל חלק ממגיני הזהב שהכין שלמה. רחבעם החזיר חלק מהמגינים והחליפם בנחושת. על מסע שישק ידועה כתובת מצרית בכרנך, שבה מופיעים שמות ערים שנכבשו. ירושלים אינה מוזכרת ברשימה, אך מופיעות שם ערים יהודיות אחרות כמו איילון וגבעון.
לרחבעם היו 18 נשים ו־60 פילגשים (פילגשים, נשים שלא נשאו אותן בנישואים מלאים). נולדו לו 28 בנים ו־60 בנות. בין נשותיו בולטת מעכה בת אבשלום, שהיתה אהובתו ביותר. הוא מינה את בנו אביה ליורש העצר, למרות שלא היה הבכור. שאר בניו קיבלו משרות כניצבים בערים המבוצרות.
רחבעם היה מלך יהודה. הוא בנו של שלמה ונעמה. אחרי שלמה, הארץ נחלקה לשתי ממלכות. חלק מהחוקרים מערערים אם הייתה פעם ממלכה מאוחדת.
העם ביקש להפחית מיסים. זקני המלך אמרו להסכים. חבריו הצעירים אמרו להיות קשים. רחבעם בחר להקשיב לצעירים. הוא שלח גובה מיסים. העם פגע בשליח. רחבעם פחד וברח לירושלים. הצפוניים בחרו במלך חדש, ירבעם.
רחבעם היה בן 41 כשהתחיל למלוך. הוא שלט 17 שנה. הוא רצה להילחם בצפונים ולקח צבא גדול. נביא בשם שמעיה אמר לו לא ללחום. רחבעם פיזר את הצבא. מאז היו מתחים בין שתי הממלכות.
ירבעם בנה בתי תפילה חדשים בבית אל ובדן. כך אנשים לא הגיעו יותר לירושלים לתפילות. זה גרם ליותר עבודת אלילים, קרי, פולחן של אלים אחרים.
רחבעם בנה וביצר כמה ערים כדי להגן על יהודה. בין הערים: בית לחם, תקוע, לכיש, עזקה וחברון. חלק מהערים התגלו בחפירות. לא ברור בדיוק למה בנה את הביצורים. חוקרים אומרים שיכול להיות שזה היה לצרכים מנהליים, להגנה מפני אויבים, או כדי לשכן כוהנים ולווים.
בשנה החמישית למלכותו של רחבעם בא שישק, מלך מצרים, לארץ. שישק לקח אוצרות מבית המקדש. רחבעם החליף חלק מהמגינים זהב בנחושת. יש כתובת מצרית שמזכירה ערים שנכבשו על ידי שישק.
לרחבעם היו 18 נשים ו־60 פילגשים. (פילגשים = נשים שלא היו נשואות רשמית.) היו לו 28 בנים ו־60 בנות. האישה האהובה עליו נקראה מעכה. את בנו אביה מינה ליורש המלוכה.
תגובות גולשים