ריבונות

ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על שטח גאוגרפי או על קבוצה של אנשים. מקס ובר ניסח זאת כתנאי לזהות של שלטון. משמעות "סמכות עליונה" היא היכולת לקבוע חוקים ולקבל החלטות שחלים על התושבים.

במשפט הבין-לאומי ריבונות קשורה גם לזכות של מדינה להשתמש בכוח. מושג מרכזי כאן הוא ריכוז אמצעי האלימות בשלטון, כלומר הצבא והמשטרה תחת סמכות המדינה. כך המדינה יכולה להגן על עצמה ולכפות חוקים בתוך שטחה.

עוד היבט הוא "חסינות ריבונית", עיקרון שמגן על מדינה מפני תביעות בבתי משפט של מדינות אחרות. מדינות גם יכולות להכיר או לא להכיר בריבונות של מדינות אחרות. דוגמה בולטת היא העמדה כלפי טאיוואן בה חלק מהמדינות לא מכירות בריבונות סין על האי.

הבנת הריבונות השתנתה עם הזמן, במיוחד בתקופת הנאורות. כיום ריבונות נבחנת לפי מרכיבים כמו טריטוריה, סמכות, אוכלוסייה, שלטון, עצמאות והכרה בין-לאומית. חוקרים שונים מציעים דרכי פירוש שונות של המונח.

לפי המשפט הבין-לאומי יש ארבע דרכים עיקריות לקבל ריבונות על שטח:

1. שליטה מנהלית לאורך זמן, למשל גביית מיסים, אכיפת חוק ופעילות משטרתית בלי התנגדות חיצונית.
2. העברת שטח בהסכמה בין מדינות, בהסכמי שלום או הסכמי גבולות.
3. תפיסת שטח הפקר, בעבר היו שטחים שאין להם בעלות מסוימת; היום כמעט אין כאלה. אזורים כמו הים והחלל הם נחלת הכלל ולא ניתנים לריבונות פרטית.
4. תוספת שטח טבעית או מלאכותית, שינוי גיאוגרפי יכול לשנות גבולות, וייבוש יבשים יכול להוסיף שטח למדינה.

הכיבוש הצבאי היה הדרך הנפוצה לרכישת שטחים בהיסטוריה, אבל כיום הוא פסול לפי המשפט הבין-לאומי. עם זאת, במציאות יש נטיות ומחלוקות על מעמדם של שטחים שנכבשו.

ישראל היא מדינה ריבונית. היא מנהלת את ענייני הפנים באמצעות שלוש רשויות: הכנסת (מחוקקת), הממשלה (מבצעת) ובתי המשפט (שופטת). המערכת הכללית כוללת גם משטרה כגוף הענישה וצבא, צה"ל, שאחראי לביטחון.

מאז מלחמת ששת הימים נמצאים שטחים כמו יהודה, שומרון ועזה תחת שליטה שונה: החבל בשטחים אלה שנוי במחלוקת. הגולן ומזרח ירושלים סופחו רשמית. במסגרת הסכמי אוסלו הוקמה הרשות הפלסטינית כממשל אוטונומי בחלקים מהשטח. בחלקים אחרים, בשם "שטחי C", יש שליטה צבאית ישראלית דרך המנהל האזרחי. מאז ההתנתקות, עזה נמצאת תחת שלטון נפרד, תחילה הרשות, ולאחר מכן שלטון חמאס.

בלשון היומיומית ריבונות פירושה שליטה בשטח והזכות לקבוע חוקים בו. לעתים מדברים על "ריבונות צבאית" כשכוח צבאי שולט בפועל. אפשר גם לדבר על "ריבונות שבטית" כששבטים שומרים על חוקיהם ושטחיהם, כמו השבטים על שמורות בארצות שונות.

למדינה ריבונית יש סמכויות בענייני פנים, תרבות, סמלים, משאבים, צבא ומשטר, וגם בענייני חוץ, כמו ניהול יחסים דיפלומטיים, כריתת בריתות או הכרעה על מלחמות.

ריבונות היא הזכות של מדינה לשלוט בשטח שלה. לשלוט אומר: לקבוע חוקים, לשמור על הביטחון ולטפל באנשים שמתגוררים שם.

מדינה ריבונית שולטת בצבא ובמשטרה שלה. זה עוזר לה להגן על התושבים ולדאוג שהחוקים יישמרו. יש גם כלל שאומר שמדינה בדרך כלל לא תשפוט מדינה אחרת בבית משפט.

יש כמה דרכים שמדינה יכולה לקבל שליטה על שטח:
1. לשלוט בו בפועל במשך זמן רב, כמו לגבות מיסים ולשמור על סדר.
2. לקבל שטח בהסכמה עם מדינה אחרת, למשל בהסכם.
3. הוספת שטח בגלל שינוי גיאוגרפי, כמו ייבוש ים שיוצר אדמה חדשה.
4. בעבר אנשים גם השתמשו בכוח כדי לקחת שטחים, אבל היום זה אסור לפי החוק הבין-לאומי.

ישראל היא מדינה ריבונית. יש בה שלטון עם חוקים, משטרה וצה"ל, הצבא. מאז מלחמת ששת הימים יש שטחים שהמצב שלהם שנוי במחלוקת. בחלק מהמקומות הוקמה הרשות הפלסטינית כממשל מקומי. חבל עזה נמצא תחת שלטון נפרד היום.

בדרך כלל אומרים "מישהו הוא הריבון" כשמישהו שולט במקום באופן ברור. זה יכול להיות צבא, ממשלה או ממשל מקומי.

מדינה ריבונית דואגת לעניינים פנימיים כמו חוקים ומשאבים. היא גם מנהלת קשרים עם מדינות אחרות.