ריגה

ריגה היא בירת לטביה, על חוף הים הבלטי בפתח נהר הדאוגבה.

העיר היא הגדולה במדינות הבלטיות. היא כללה כ-641,000 תושבים ב-2015, אחרי שירידה ארוכה מאז 1990. העיר העתיקה הוכרזה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בריגה נמצא הריכוז הגבוה ביותר באירופה של בנייני אר נובו (סגנון אדריכלי מתקופת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20).

מאז הצטרפות לטביה לאיחוד האירופי ב-2004 פותחה כלכלת ריגה. בעיר מיוצרים חלק גדול מהמוצרים של המדינה, ביניהם מזון וקוסמטיקה. יש בה גם תעשיית דפוס מפותחת ובנק מרכזי של לטביה.

בריגה פועלות אוניברסיטת לטביה, האוניברסיטה הטכנית של ריגה (מ-1862), אוניברסיטת סטראדינס למקצועות רפואה ובית הספר לכלכלה של סטוקהולם.

העיר העתיקה ומבני אר נובו הם האתרים הבולטים. יש גם אתרים היסטוריים כמו בית אחוות שחורי הראש והשער השוודי.

ריגה היא עיר נמל ומרכז תחבורה. יש לה נמל, רכבות ומסלולי רכבת רבות. שדה התעופה הבינלאומי של ריגה הוא הגדול במדינות הבלטיות. מעבורות מקשרות את ריגה לערים כמו סטוקהולם, קיל ולובק.
בשנים האחרונות נבנו גשרים להקל על התנועה. תחבורה עירונית פועלת מאז 1882; חשמליות הופעלו ב-1901 וטרולבוסים אחרי מלחמת העולם השנייה. היו גם תוכניות לרכבת תחתית בשנות ה-80, שלא יצאו לפועל.

ריגה כוללת כ-700,000 תושבים, והיא העיר הבולטת באזור. מאז 1990 חלה ירידה משמעותית באוכלוסייה עקב הגירה ושיעור ילודה נמוך. הערכות מסוימות מצביעות על ירידה נוספת עד 2050.
בד-2008 היו שתי קבוצות אתניות עיקריות: לטבים (כ-46%) ורוסים (כ-36%). יש גם בלארוסים, אוקראינים ופולנים. מאז אמצע שנות ה-2000 גדל אחוז הלטבים בעיר.

המקום היה כפר של שבט הליווים לפני התפתחות העיר. סוחרים גרמניים הקימו נקודת מסחר במאה ה-12. ב-1201 הגיע הבישוף אלברט והפך את ריגה למרכז דתי ומסחרי. ב-1282 ריגה הצטרפה לברית ערי הנזה, שהגנה על מסחר בחוף הים הצפוני.
הרבה משלטונות שונים השפיעו על העיר: שוודיה במאה ה-17, האימפריה הרוסית אחרי מלחמת הצפון, ומאוחר יותר אירועים של המאה ה-20. ב-1918 קיבלה לטביה עצמאות וריגה הפכה לבירה.
במהלך מלחמת העולם השנייה עבר הנמל ושליטת העיר בין בעלות ברית שונות. לאחר תקופת ברית המועצות, לטביה קיבלה עצמאות ב-1991 וריגה שבה להיות בירת המדינה.

יהודים חיו בריגה מהמאה ה-16. בסוף המאה ה-19 והתחלת המאה ה-20 הייתה קהילה פעילה עם בתי כנסת ובתי ספר יהודיים.
במלחמת העולם השנייה הקהילה ספגה אובדן כבד. חלק גדול מיהודי העיר נרצחו, ובאירועים כמו טבח רומבולה ב-1941 נהרגו עשרות אלפי אנשים. בגטו ריגה (אזור שבו הוכנסו יהודים בכפייה) פעלו מחנות ריכוז ונעשו ניסיונות להתמודד ולהתנגד. אחרי המלחמה שרדו מעט מהמגורשים.
בריגה נולדו או גרו דמויות יהודיות בולטות, ושם פועל כיום בית ספר ומוזיאון על ההיסטוריה היהודית בעיר.

כריסטופר הגדול, בית אחוות שחורי הראש, השער השוודי ופסל "המוזיקאים מברמן" הם כמה מהאתרים המפורסמים בעיר.

ריגה היא בירת לטביה. היא ליד הים הבלטי על נהר הדאוגבה.

העיר גדולה ומפורסמת. יש בה רחובות ישנים יפהפיים. החלק הישן של העיר מוגן על ידי אונסק"ו. בריגה יש הרבה בנייני אר נובו. זהו סגנון מבנים מלפני הרבה שנים.

בעיר מייצרים מזון וקוסמטיקה. יש בה גם בתי דפוס ובנק מרכזי של המדינה.

בריגה יש אוניברסיטאות גדולות. סטודנטים לומדים שם רפואה והנדסה.

האתרים המעניינים ביותר: העיר העתיקה, בית אחוות שחורי הראש והשער השוודי.

לריגה יש נמל (מקום לעגינת ספינות) ושדה תעופה גדול. יש מעבורות שמפליגות לסטוקהולם וערים נוספות. בעיר יש חשמליות וטרולבוסים כבר הרבה שנים.

בריגה גרים כ-700,000 אנשים. מאז שנות ה-90 ירדה הכמות. בעיר חיים לטבים ורוסים ברובם.

לפני שנים רבות היה במקום כפר של שבט הליווים. סוחרים גרמניים הקימו שם עיר במאה ה-12. לאורך הדורות שלטו בעיר שוודיה ורוסיה. ב-1918 קיבלה לטביה עצמאות וריגה הפכה לבירה.

יהודים החלו לגור בריגה במאה ה-16. לפני מלחמת העולם השנייה הייתה קהילה יהודית פעילה. במלחמה נרצחו רבים מבני הקהילה. גטו הוא אזור שבו כפו על יהודים לגור. אחרי המלחמה נשארו מעט יהודים בחיים. היום יש בריגה בית ספר יהודי ובית כנסת פעיל.

כמה פסלים ובניינים מפורסמים בעיר הם כריסטופר הגדול, בית אחוות שחורי הראש והשער השוודי.