ריכרד וגנר

ריכרד וגנר (22 במאי 1813, 13 בפברואר 1883) היה מלחין ותאורטיקן מוזיקה גרמני. הוא התפרסם בעיקר כאיש של עולם האופרה. כתב את הלברית (טקסט האופרה) והלחין את המוזיקה לאופרותיו. בין יצירותיו המפורסמות: מחזור האופרות "טבעת הניבלונג", "טריסטן ואיזולדה" ו"אמני השירה מנירנברג". יצירותיו המאוחרות בולטות בהרמוניה מתוחכמת ובהתפתחות מוטיבים מוזיקליים שחוזרים שוב ושוב, המכונים לייטמוטיבים (קטעים מוזיקליים שמייצגים דמות או רעיון).

ולד בלייפציג ב-1813. אביו נפטר מוקדם, ואמו נישאה שוב. וגנר רצה בתחילה להיות מחזאי, אך פנה למוזיקה. הוא למד הלחנה בלייפציג והושפע מיצירות של בטהובן וובר. כבר בגיל צעיר כתב אופרות ראשונות, כמו "הפיות" ו"איסור האהבה". נישא ב-1836 למינה פלאנר; נישואיהם התאפיינו בקשיים.

ב-1842 הצליחה אופרתו "ריאנצי" בדרזדן. שם מונה למנצח וחי תקופה בה כתב את "ההולנדי המעופף" ו"טנהויזר". פעילותו הפוליטית במהפכות 1848, 1849 הביאה לגירושו ולגלות.

בגלות כתב מאמרים ותיאר את רעיון ה-Gesamtkunstwerk (יצירת אמנות כוללת), שבו משתלבים מוזיקה, שירה ומחזה. פרסם גם את המאמר האנטישמי "היהודים במוזיקה" (1850). השראה פילוסופית שקיבל משופנהאואר (פילוסוף שטען שמוזיקה חשובה במיוחד) השפיעה על יצירות מאוחרות כמו "טריסטן ואיזולדה". בתקופה זו ניהל גם רומן עם הסופרת מתילדה וזנדונק.

ב-1864 הגיע לתמיכה כלכלית מלודוויג השני, מלך בוואריה. התמיכה אפשרה לו להשלים ולהציג יצירות חדשות. קשריו עם קוזימה פון בילו הפכו לרומנטיים; הם נישאו ב-1870.

וגנר הקים בית אופרה מיוחד בביירוית ופסטיבל שנפתח ב-1876 בהצגת "טבעת הניבלונג". הבכורה הייתה הצלחה אמנותית אבל כישלון כלכלי. הפסטיבל ממשיך לקיום עד היום.

הלחין את "פרסיפל" והמשיך לפרסם מאמרים על דת ואמנות. מת ב-1883 בוונציה ונקבר בביירוית.

וגנר דגל ב"דרמת מוזיקה", אופרה שמאחדת מוזיקה, משחק ובמה. הוא נתן לתזמורת תפקיד דרמטי שווה לזמרים. הלחנתו כוללת חדשנות בהרמוניה ותזמור (ארגון הכלים בתזמורת). בחלק מעבודותיו, כמו "טריסטן ואיזולדה", היה חקר כרומטיות שעזר לפתח את המוזיקה המודרנית.

לא הרבה מוזיקה לא-אופראית השאיר וגנר. בין היצירות הלא-אופראיות יש סימפוניה אחת מוקדמת, פתיחות ושירים, ובעיקר "אידיליית זיגפריד".

השאיר מאמרים, מכתבים ואוטוביוגרפיה. יזם חידושים בבמה, כמו חשיכת האולם והסרת התזמורת מהמשטח.

בנימין זאב הרצל ציין בהתרשמותו את האופרה "טנהויזר" והשפעתה עליו בזמן שכתב את רעיון מדינת היהודים.

ב-1938 מנצח ארטורו טוסקניני ביצע פתיחה של וגנר במחאה נגד עליית הנאציזם.

וגנר ביטא דעות אנטישמיות חזקות בכתביו ובשיחותיו. במאמרו "היהדות במוזיקה" הוא תקף מלחינים יהודים ודרש שינוי ביחסם של היהודים לתרבות. בסופו של המאמר השתמש במונח "Der Untergang" (שקיעה/הסתלקות) כדי לתאר את פתרון הבעיה מבחינתו. למרות זאת שמר על חברים יהודים, למשל המנצח הרמן לוי. יש ויכוח בין חוקרים על מידת השפעת דעותיו על יצירותיו.

חלק ממשפחתו וחוג ביירוית קיבלו רעיונות ימניים אחרי מותו. הנאצים השתמשו ביצירתו של וגנר כסמל תרבותי, והיטלר העריץ אותו. יש חוקרים שטוענים שיש חוט מקשר בין רעיונותיו של וגנר לבין האידאולוגיה הנאצית, אך הדעות חלוקות.

בגלל דעותיו והקשר של משפחתו לנאצים, יצירותיו של וגנר הוחרמו פעמים רבות בישראל. ניסיונות לנגן את מוזיקתו עוררו מחאות, במיוחד מצד ניצולי שואה. לאורך השנים התקיימו דיונים ציבוריים ותקריות סביב נגינת היצירות במדינה.

הנצחתו המרכזית היא פסטיבל ביירוית. הווילה שבה התגורר בלוצרן היא מוזיאון. יש מקומות ושמות שנקראו על שמו.

ריכרד וגנר (1813, 1883) היה מלחין גרמני שכתב אופרות. אופרה, הצגה שבה אנשים שרים ומנגנים.

נולד בלייפציג. אביו נפטר מוקדם. למד מוזיקה ואהב דרמות. כבר בצעירותו כתב אופרות.

בדרזדן הוצגה אופרתו "ריאנצי" והוא זכה להצלחה. מאוחר יותר פרסם דעות פוליטיות שהובילו לבעיות.

היה בגלות וכותב מאמרים. קרא לפילוסוף שופנהאואר (פילוסוף, חושב על רעיונות גדולים). פגש את מתילדה וזנדונק והיה להם קשר אישי.

המלך לודוויג השני בתמכו בו ועזר לו כספית. כך הצליח וגנר להמשיך ליצור.

הקים במה מיוחדת בביירוית. שם הוצגה ב-1876 סדרת האופרות "טבעת הניבלונג".

הלחין את "פרסיפל". מת בוונציה ב־1883 ונקבר בביירוית.

הוא המציא דרך לשלב מוזיקה ותיאטרון. ליברית, זהו טקסט האופרה. לייטמוטיב, קטע מוזיקלי שחוזר ומייצג דמות.

וגנר כתב גם דברים פוגעניים על היהודים. המילים האלו יצרו מחלוקות קשות. אחרי מותו, חלק מהקבוצות השתמשו במוזיקה שלו בדרכים בעייתיות.

בישראל לא ניגנו את המוזיקה שלו רבות. ניצולי שואה ואחרים מחו כשניסו להשמיע את היצירות.

היום יש מוזיאון במקום שבו חי. פסטיבל בביירוית עדיין מציג את יצירותיו.