רכבת ריחוף מגנטי

רכבת ריחוף מגנטי (מגלב, MAGLEV - חיבור של המילים Magnetic ו-Levitation) היא רכבת שעומדת מעל המסילה ללא גלגלים. היא נעה בעזרת כוחות מגנטיים שמושכים או דוחים את הרכבת מהמסילה.

בשיא מהירות עולמי מאפריל 2015 רכבת מגלב הגיעה ל-603 קמ"ש. השיא הקודם מ-2003 עמד על 581 קמ"ש.

רכבות אלו משתמשות במגנטים ואלקטרומגנטים המותקנים על הגוף ועל המסילה. האלקטרומגנטים משנים את השדה המגנטי לפי פקודות ובכך דוחפים או מושכים את הרכבת.

במערכות EMS (Electromagnetic Suspension) הרכבת מרחפת מעל מסילת פלדה. אלקטרומגנטים על הרכבת פונים כלפי תחתית המסילה. מערכת בקרה בשם Feedback Control שומרת על מרחק קבוע בין הרכבת למסילה.

במערכות EDS (Electrodynamic Suspension) נוצרים שדות מגנטיים ברכבת ובמסילה. הכוח הדוחף נוצר מהתנגדות וחשמל המושרים בתיילים במסילה. בשדה של הרכבת משתמשים במוליכות על (חומרים שמוליכים חשמל ללא התנגדות) או במגנטים קבועים.

מגלב מהירה יותר מרכבות רגילות, אך דורשת תשתית יקרה ומדויקת. תחזוקה מכנית זולה יותר כי אין בלאי גלגלים. הנסיעה חלקה ושקטה במהירויות רגילות, אך במהירויות גבוהות הרעש קרוב לרעש מטוסים, וכ-78% חזק יותר מהרעש של רכבות גלגלים רגילות.

לעומת מטוסים, המגלב יעילה יותר ביחס עילוי-גרר (מאפיין של תעופה), אך אינה נהנית מהיתרון של צפיפות אוויר נמוכה בגובה רב. היא מתאימה לנסיעות בינוניות עד כ-800 ק"מ. המגלב מושפעת פחות ממזג אוויר, מספקת תחבורה בטוחה ונוחה ומחסכת זמן כי היא יכולה להתחיל ולהגיע ממרכזי ערים.

הרמן קמפר ניסה רעיונות ריחוף בשנות ה-30 של המאה ה-20. בתחילה היו ניסויים היברידיים עם גלגלים. חברת Transrapid הגרמנית פיתחה אבות-טיפוס ובנתה מסלול ניסויי של 31.5 ק"מ באמסלנד. שם הצליחו להרים רכבת במשקל כ-70 טון. חברה זו גם הקימה את הקו המסחרי הראשון בסין.

רכבות מגלב ציבוריות קיימות מאז 1984, אך הפרויקטים נדירים בגלל עלות ואתגרים הנדסיים. הקו הראשון המסחרי הוא קו ה-IOS בשנגחאי, שנפתח ב-11 בספטמבר 2002. הקו מוביל לשדה התעופה על פני 30 ק"מ בתוך 7 דקות ו-20 שניות. מהירות שיא בקו זה היא 431 קמ"ש ומהירות ממוצעת כ-250 קמ"ש. עלות הבנייה הוערכה בכ-1.2 מיליארד דולר.

קו נוסף הוא "לינימו" ביפן, אורך 8.9 ק"מ ליד נגויה. מהירות מקסימלית שם היא 100 קמ"ש, ויש 9 תחנות. הקו נפתח במרץ 2006. עלות הבנייה הוערכה בכ-900 מיליון דולר, כלומר כ-100 מיליון דולר לקילומטר.

ב-2007 הוצע קו בוואריה בין נמל התעופה של מינכן לתחנה המרכזית, אורך 37 ק"מ ועלות משוערת כ-1.85 מיליארד אירו. הפרויקט בוטל ב-2008 בעקבות המשבר הכלכלי. ב-2020 דווח על בדיקת היתכנות להחייאת הפרויקט.

רכבת ריחוף מגנטי נקראת גם מגלב. מגלב (MAGLEV) זה קיצור של המילים Magnetic ו-Levitation. Levitation פירושו ריחוף, כלומר ציפה באוויר בלי לגעת.

מגלב לא נוגעת במסילה. היא מרחפת מעליה בעזרת מגנטים. זה גורם לה לנסוע מהר מאוד.

יש שתי דרכים לעשות את זה. במערכת אחת (EMS) רוכבים אלקטרומגנטים על הרכבת על מסילת פלדה. מערכת בקרה שומרת על מרחק נכון.

בשיטה השנייה (EDS) השדות המגנטיים דוחים זה את זה. הרכבת יכולה להשתמש במוליכות על. מוליכות על היא חומר שמוליך חשמל בלי התנגדות.

מגלב מהירה יותר מרכבות רגילות. אבל צריך מסילה מיוחדת ויקרה. הנסיעה חלקה ושקטה בדרך כלל. במהירויות מאוד גבוהות יש הרבה רעש.

מגלב טובה לנסיעות עד כ-800 ק"מ. היא מושפעת פחות ממזג אוויר ויכולה לחבר ערים במהירות.

מנסים את הרעיון כבר משנות ה-30. חברת Transrapid בנתה מסלול ניסוי גדול בגרמניה. הם גם עזרו להקים קו מסחרי בסין.

הקו המסחרי הראשון נפתח בשנגחאי ב-2002. הוא הגיע לשדה התעופה ב-7 דקות ו-20 שניות על פני 30 ק"מ. מהירות שיא שם היא 431 קמ"ש.

קו קטן בשם לינימו פועל ביפן מאז 2006. הוא קצר, מהיר עד 100 קמ"ש ויש בו 9 תחנות.

תכננו קו למינכן בגרמניה, אבל ביטלו את התוכנית ב-2008 בגלל משבר כלכלי. ב-2020 בדקו שוב אפשרות להמשיך בתוכנית.