רנה קלייר

רנה קלייר נולד בפריז ב-11 בנובמבר 1898 בשם רנה שומט. נפטר ב-15 במרץ 1981.

בשנת 1917 שירת כנהג אמבולנס במלחמת העולם הראשונה. ב-1918 הפך לעיתונאי ופרסם תחת שם העט "רנה דפרה". גם כתב שירים לזמרת דמיה בשם העט "דנסני".

בהתחלה הסתופף בחברה הבוהמית בפריז. שיחק במספר סרטי ראינוע (קולנוע אילם, סרטים בלי דיבורים), אך תיעב את המשחק והתאהב בבימוי. ב-1922 נסע לבריסל ולעבוד עזר לבמאי, שם למד בימוי.

ב-1924 כתב את התסריט ל"הקרן המטורפת" ופגש את פרנסיס פיקבייה. יחד ביימו את "אנטרקט", סרט אוונגרדי (אוונגרדי = ניסיוני ומרחיק מהמסורת). אז אימץ את שם הבמה רנה קלייר.

לאחר מכן הושפע מצ'ארלי צ'פלין והחל לביים סרטים קליטים ובידוריים יותר. בין סרטיו הראשונים: "הפנטום ממולן רוז'" (1925) ו"כובע הקש האיטלקי" (1927). הם זכו להערכה ביקורתית.

ב-1930 ביים את הסרט הצרפתי המדבר הראשון "תחת גגות פריז". הסרט העניק לו מוניטין בינלאומי. ב-1931 יצא סרטו החשוב "לנו החירות" (À nous la liberté). הוא מציג בריחה מהכלא ועבודת מפעל, ומעלה השוואה בין עבודה מודרנית לבין כליאה.

קלייר ואחר כך צ'פלין היו בסכסוך משפטי על טענות לפלגיאט. יש הטוענים שחברת ההפקה של קלייר, טוביס, שנשלטה ב-1935 בידי גרמנים, שימשה גם ככלי במאבק הפוליטי.

בעקבות כישלון דוקומנטרי ב-1934 עבר ללונדון ועבד שם כמה שנים. ב-1939 החל להפיק סרט שלא הושלם עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. עם נפילת צרפת ב-1940 נמלט לספרד, פורטוגל וארצות הברית. ממשלת וישי שללה זמנית את אזרחותו; מאוחר יותר היא הושבה וקיבל מושב קבע באקדמיה הצרפתית (מוסד תרבותי חשוב בצרפת).

בהוליווד יצר סרטים קונבנציונליים יותר. ב-1946 שב לצרפת; ביים בין היתר "השתיקה היא מוזהבת" (1947) ו"היפהפייה והשטן" (1949). ב-1955 צילם את "התמרון הגדול", סרטו הראשון בצבע. המשיך ליצור עד פרישתו ב-1965. סרטיו שלאחר המלחמה שילבו הומור ועצב, אך לא חזרו לאותה הצלחה קודמת.

ב-1960 התקבל לאקדמיה הצרפתית, והיה הקולנוען הראשון שעשה זאת. אחרי הפרישה כתב, ביקר והשתתף בתיאטרון ואופרה. ב-1974 שימש כנשיא חבר השופטים בפסטיבל קאן. נפטר בפריז ב-1981.

רנה קלייר נולד בפריז ב-1898 בשם רנה שומט. הוא נפטר ב-1981.

במלחמת העולם הראשונה שירת כנהג אמבולנס. אחרי המלחמה כתב בעיתון וכתב שירים.

שיחק בסרטים אילמים. ראינוע (סרטים אילמים) זה סרט בלי דיבור. הוא לא אהב לשחק. אהב יותר לביים, במאי (מישהו שמוביל צילום סרט).

ב-1924 ביים עם הצייר פיקבייה את "אנטרקט", סרט ניסיוני. אז שינה את שמו לרנה קלייר.

אחר כך עשה סרטים שאנשים אהבו לראות. ב-1930 ביים את "תחת גגות פריז", הסרט הצרפתי המדבר הראשון. מדבר = השחקנים מדברים בסרט.

ב-1931 ביים את "לנו החירות" על איש שבורח מהכלא ועובד במפעל. הסרט מראה שאולי עבודה במפעל יכולה להרגיש קשה כמו כלא.

כשצרפת נצלה במלחמה הוא ברח לאמריקה. אחרי המלחמה חזר לצרפת והמשיך לעשות סרטים.

ב-1960 קיבל מקום באקדמיה הצרפתית. אקדמיה זו היא קבוצת אנשים חשובים שמכירים בעבודות אמנות.

הוא פרש ב-1965 ושימש נשיא שופטים בפסטיבל קאן ב-1974.

נפטר בפריז ב-1981.