רעשי הרחוב חודרים אל הבית

“רעשי הרחוב חודרים אל הבית” הוא ציור שמן על בד מאת אומברטו בוצ'וני משנת 1911. הציור שייך לזרם הפוטוריסטי, פוטוריזם הוא תנועה אמנותית שהדגישה מהירות, תעשייה ותנועה.

בציור עומדת אישה על מרפסת וצופה ברחוב. הצופה מרגיש כאילו הוא לצד האישה על המרפסת. הרחוב מוצג בתהליך בנייה: מבנים, פיגומים ופועלים נראים בבירור. ההרכב החזותי רועש ותנועתי, עם צבעים חזקים.

האישה מסמלת את העבר והאישה האיטלקית המסורתית. היא מביטה אל העתיד והקדמה שמתרחשים בחוץ. בוצ'וני מציג את ההרס של העבר דרך בניינים שנראים כקורסים. הצבעים הצהוב והאדום מדגישים את העוצמה והתנועה.

הציור מייצג עמדה כפולה כלפי העתיד: מצד אחד יש בו הערכה לקדמה, מצד שני הוא מאיים על הביתיות והמשפחה. מבחינה טכנית, בוצ'וני משתמש בשתי שפות אמנותיות: קומפוזיציה סגורה, מרכזית ועמוסה, כלומר הסצנה נמשכת פנימה סביב מוקד אחד; ותפיסת חלל יחסית שטוחה, כשהמישורים מסודרים זה מעל זה. פני השטח אינם מעובדים ומשיכות המכחול גסות, מה שתורם לתחושת הרעש והאי-שקט.

“רעשי הרחוב חודרים אל הבית” הוא ציור שמן על בד של בוצ'וני, משנת 1911. הציור שייך לפוטוריזם. פוטוריזם = סגנון שאוהב תנועה, מכונות ועתיד.

בציור עומדת אישה על מרפסת. היא מסתכלת על רחוב שבו בונים בתים. יש פיגומים ועובדים. הצופה מרגיש שהוא על המרפסת לצידה.

האישה מייצגת את העבר. החוץ מייצג את העתיד והקדמה. הבניינים נראים כאילו הם נופלים. צבעים צהוב ואדום חזקים תופסים את העין.

הציור מראה שגם אם העתיד מרגש, הוא גם מאתגר את הבית והמשפחה. הציור מעוצב כך שהכל מרוכז במרכז. משיכות המכחול גסות. זה נותן תחושת רעש ותנועה.