רפיח היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה. רוב תושביה ערבים מוסלמים, רבים הם פליטים, אנשים שעזבו או גורשו מבתיהם. בשנת 2017 נרשמו בה כ-171,889 תושבים. העיר שוכנת כ-30 קילומטרים מדרום-מערב לעזה והיא בירת מחוז רפיח. בעקבות הלחימה במלחמת חרבות ברזל העיר חרבה ורוב תושביה פונו.
רפיח מחולקת לשלושה אזורים עיקריים שנושקים זה לזה.
באלפי השנים האחרונות רפיח עמדה על דרך מסחר חשובה שמכונה "דרך הים". המצרים השתמשו בה כדי להעביר צבאות וסחורות. במהלך התקופה נבנו מבצרים ומערכות מים, ומלכים מצריים התעכבו במקום בדרכם למלחמות.
בהמשך עברה רפיח לשליטת הפלשתים. הממלכות האזוריות והעולם האשור השפיעו על גורלה, ועמים הוגלו או הושבו על ידי כובשים. העיר מוזכרת במקורות עתיקים ובקרבות היסטוריים.
בשנת 217 לפני הספירה נערך ליד רפיח קרב חשוב בין מצרים להאימפריה הסלאוקית, שהשפיע על השליטה באזור.
הרומאים שיקמו ועיבדו את העיר. בתקופה הביזנטית רוב התושבים היו נוצרים, והעיר הייתה מקום מנהלי ודתי.
בשנת 634 נכבשה רפיח על ידי הערבים. בתקופה ההיא היא הייתה עיר מסחר חשובה. אחרי הכיבוש הצלבני הוחלפו השליטים שוב ושוב.
בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט הבריטי התפתח במקום יישוב קבע. הבריטים סללו מסילת רכבת אל רפיח בזמן מלחמת העולם הראשונה. עד 1948 האוכלוסייה גדלה והכלכלה התבססה על חקלאות ומסחר.
ב-1947 רפיח נכללה בשטח שהאו"ם קבע למדינה ערבית. לאחר מלחמות האזור והסכמי גבולות העיר חולקה: חלקה מדרום למעבר הגבול עבר למצרים, וחלקה האחר בצפון נשאר בעזה. אחרי נסיגת ישראל מסיני החלה הפרדה ברורה בין שני חלקי העיר, ולעתים משפחות נפרדו.
מעבר רפיח הוא נקודת המעבר היחידה בין רצועת עזה ומצרים. בתקופה קצרה פעל בנמל התעופה הבין-לאומי יאסר ערפאת בדרום רפיח (1998, 2001). שדה התעופה נהרס לאחר מכן.
סוחרים ומבריחים חפרו מנהרות מתחת לגבול כדי להעביר סחורות ואנשים. לאחר הסכמי אוסלו הוקם ציר פילדלפי, רצועת חיץ שבשליטת ישראל לאורך הגבול הבין-לאומי. בזמן עימותים החיץ הפך לאזור לחימה ולמטרה לניסיונות פיצוץ והרס מנהרות.
רפיח הייתה זירת לחימה בתקופות רבות: במלחמת סיני (1956) ובמלחמת ששת הימים (1967) העיר עברה לשליטה ישראלית. ב-1956 דווח על אירועי אלימות שהובילו להרוגים. בשנים האחרונות העיר הייתה מרכז עימותים במבצעים צבאיים של 2008, 2009, 2014 ועימותים מאוחרים יותר, כולל מלחמת חרבות ברזל (2024, 2025), שבה נפגעה העיר קשה. עד מאי 2025 כ-80% מהמבנים נהרסו לפי הדיווחים, והרשות המקומית הכריזה על אזור ההרס כאזור מוכה אסון.
בשנים האחרונות הופיעו בו גם ארגונים שונים, וחמאס דיכא ניסיונות של קבוצות אחרות להשתלט על חלקים מהעיר. מצרים הקימה אזורי חיץ והרסה בתים כדי למצוא מנהרות הברחה. חלק מהאוכלוסייה הועברה לשכונות חדשות שנבנו מחוץ לאזור החוף.
לרפיח אקלים ים-תיכוני צחיח יחסית, כמו שאר חופיו הדרומיים של רצועת עזה.
רפיח היא העיר שבקצה הדרומי של רצועת עזה. רוב האנשים שיושבים שם הם ערבים ומוסלמים. הרבה מהם הם פליטים, אנשים שעזבו את בתיהם.
רפיח קרובה לגבול עם מצרים. שם נמצא מעבר רפיח, נקודה לעבור בין מצרים לעזה. פעם פעל שם שדה תעופה קטן בשם יאסר ערפאת. השדה הזה נהרס.
רפיח ישבה במקום חשוב כבר מזמן. לפני אלפי שנים המצרים השתמשו בדרך שעברה שם כדי להעביר צבאות וסחורות. ערים ומלכים רבים שלטו ברפיח לאורך הדורות.
לפני שנים חלק מהעיר עבר לצד המצרי, וחלק נשאר בעזה. זה קרה אחרי שישראל הפסיקה לשלוט בסיני.
אנשים חפרו מנהרות, מעברי סתרים מתחת לאדמה, כדי להעביר סחורות לא דרך המעבר הרגיל.
בשנים האחרונות היו בעיות רבות ורעשים של מלחמות. חלק גדול מהבתים נהרסו במלחמות האחרונות. הרבה משפחות נאלצו לעזוב את העיר.
- רפיח שוכנת כ-30 ק"מ מעזה.
- בשנת 2017 היו בה כ-171,889 אנשים.
- המעבר לרפיח הוא הקשר העיקרי בין עזה ומצרים.
- העיר עתיקה מאוד ושימשה גורמים רבים בעבר.
רפיח היא מקום עם היסטוריה ארוכה. כיום רבים מקווים שיחזורו שקט ובנייה מחדש, ושאנשים יוכלו לחזור לבתיהם בשלום.
תגובות גולשים