פואמה שפרסם המשורר האנגלי ג'יימס פנטון ב-1980, ונחשבת ליצירתו המפורסמת ביותר. את הטיוטה החל לכתוב בברלין ב-1978, כשהיה כתב של העיתון "גארדיאן" בגרמניה. ב-1980 פרסם המגזין "קוורטו" גרסה בשם "קינה". בשנה שלאחר מכן ערך פנטון את הטקסט ושינה את שמו ל"רקוויאם גרמני", שם שמזכיר את יצירתו של בראהמס. הפואמה הודפסה בחוברת שהוציא אחיו טום פנטון בהוצאת סלמנדר באדינבורו, וזכתה לשבחי המבקרים.
מבקרים בולטים שיבחו את פנטון; בין היתר פיטר פורטר כינה אותו "המשורר המוכשר ביותר של דורו". הפואמה קיבלה את פרס השירה Southern Arts Literature Award ב-1981. גם המבקר אניס שיוואני כתב עליה במגזין Michigan Quarterly Review.
התוכן מבוסס על חוויותיו האישיות של פנטון בגרמניה. הפואמה מתארת נסיעה לבית קברות גרמני באוטובוס מיוחד שנקרא "Widow's Shuttle" (אוטובוס של אלמנות) לטקס זיכרון לחללי המלחמה. היא מחולקת לתשעה בתים קצרים ומקוטעים, ומייצגת קינה, שיר על אבל ועל ההשלכות של המלחמה על קורבנות וניצולים.
סגנונה הוא דוגמה ל"the secret narrative" ("העלילה הסודית"), סוגה שבה חלקים מהסיפור נשארים מוסתרים או לא שלמים. מוטיב מרכזי בפואמה הוא השכחה; פנטון מצטט משפט מתוך "לוויתן" של תומאס הובס ומראה כיצד הדמויות בונות מחדש את העבר כדי לשכוח אותו. הבית הראשון אף שימש כמוטו בספרו של עמוס אילון, "The Pity of It All", שתורגם לעברית בשם "רקוויאם גרמני".
פואמה של המשורר האנגלי ג'יימס פנטון. היא יצאה לאור ב-1980. פנטון התחיל לכתוב את הטיוטה ב-1978 בברלין. אז הוא עבד ככתב בעיתון.
השיר מבוסס על חוויותיו בגרמניה. הוא מתאר נסיעה לבית קברות באוטובוס מיוחד של אלמנות. "אלמנות" פירושו נשים שאיבדו את בעליהן. הפואמה מחולקת לתשעה חלקים קצרים.
זו קינה. "קינה" פירושה שיר על אנשים שמתו ועל הכאב שנשאר. הנושא המרכזי הוא זיכרון ושכחה. הדמויות מנסות לשכוח את מה שקרה במלחמה.
השיר זכה לשבחים ולקיבל פרס ב-1981. הבית הראשון של השיר שימש כפתיח בספר של עמוס אילון, שתורגם לעברית בשם "רקוויאם גרמני".
תגובות גולשים