''רקוויאם המלחמה'' (''War Requiem'', אופ' 66) חובר על ידי המלחין הבריטי בנג'מין בריטן. היצירה משלבת את טקסט הרקוויאם הקתולי (רקוויאם = מיסה למתים) עם תשעה שירי מלחמה של המשורר וילפרד אוון. היא נכתבה לרגל הקדשתה מחדש של קתדרלת קובנטרי ב-30 במאי 1962, אחרי שהקתדרלה המקורית מהמאה ה-14 נחרבה בהפצצות ממסגרת מלחמת העולם השנייה. היצירה נחשבת לאחת מהלחינות הקורעות לב בעבור מקהלה ותזמורת במאה ה-20 וליצירת המפתח של בריטן, עם מסר אנטי־מיליטרי ברור.
ב-14 בנובמבר 1940 נהרסה קתדרלת קובנטרי בהפצצה אווירית. לאחר המלחמה הוחלט לבנות קתדרלה חדשה ולשמר את ההריסות כאנדרטה. הוועדה לחנוכת הקתדרלה הזמינה מבריטן יצירה, והוא קיבל חירות מלאה להלחנה. בריטן, שהיה פציפיסט (מישהו שדוחה מלחמה), בחר לשלב את הטקסט הלטיני של המיסה עם שירי אוון, שהיו אנטי־מלחמתיים. אוון עצמו שירת בחזית במלחמת העולם הראשונה ונפל בנובמבר 1918, רק שבוע לפני תום המלחמה.
הבכורה התקיימה בקתדרלת קובנטרי המחודשת ב-30 במאי 1962. היצירה בוצעה על ידי התזמורת הסימפונית של ברמינגהאם בהנהגת מרדית' דייוויס, אחרי שבריטן נאלץ לוותר על ניצוח הבכורה בגלל כאבים בכתפו. הסולנים שנועדו לבצע בבכורה סימלו אחדות אירופית: גלינה וישנייבסקאיה, פיטר פירס ודיטריך פישר-דיסקאו. אישור יציאתה של וישנייבסקאיה התעכב, וסופרן אחר השתתף במקום בהתראה קצרה. הבכורה נתפסה כהצלחה גדולה, והיצירה עוררה חשיבה על מלחמה ושלום.
בריטן הקליט את היצירה זמן קצר לאחר הבכורה, בביצוע התזמורת הסימפונית של לונדון ובהשתתפות הסולנים שתוכננו לבכורה. התקליט מ-1963 נמכר במהירות ובמספר שיאי זמן ההוא ליצירה קלאסית. מאז הוקלט היצירה על ידי מנצחים בולטים אחרים, ביניהם קרלו מריה ג'וליני וסיימון ראטל. בשנת 1989 יצא גם סרט שבויים דרק ג'רמן, שעוסק ביצירה.
הרקוויאם נכתב לשלושת סולנים (סופרן, טנור ובריטון), מקהלה מעורבת, מקהלת נערים, עוגב, תזמורת סימפונית מלאה ותזמורת קאמרית (תזמורת קטנה). המערך המוזיקלי מתחלק לשלוש קבוצות נפרדות, שמתחלפות ומשתלבות לאורך היצירה.
הסופרן והמקהלה שרים את הטקסט הלטיני בלווי התזמורת המלאה. מקהלת הנערים מלווה על ידי העוגב. שיריו של אוון מבוצעים על ידי הטנור והבריטון, בליווי התזמורת הקאמרית. בריטן מציב לעתים את הטקסטים הליטורגיים מול שיריו של אוון, ובכך יוצר ניגוד חזק בין תפילה לבין תיאורי המלחמה.
קטע בולט הוא האופרטוריום (Offertorium), שבו המקהלה שרה פסוק ליטורגי כפריים מוזיקלי, ואתו משולבות שורות של אוון שמציגות קורבנות המלחמה. מוטיב חוזר ביצירה הוא הטריטון, מרווח נוגה במוזיקה, שמופיע מספר פעמים ומעניק תחושה מתוחה. שלושה פרקים מסתיימים בפסוק כורלי קצר שמרכך דיסוננס.
בסיומו של הפרק המסיים מתמזגים כל הכוחות: הטנור והבריטון משמיעים את שורת הסיום משירו של אוון "פגישה מוזרה" (Strange Meeting), בעוד הסופרן והמקהלות שרים את הקטע "Libera me" (שחררני). הרושם הכולל של היצירה קודר; בריטן מציג את המלחמה כהרסנית וחסרת תוחלת. משך הביצוע הממוצע הוא כשעה וחצי.
ההרכב: שלושה סולנים (סופרן, טנור, בריטון), מקהלה מעורבת, מקהלת נערים, עוגב, תזמורת קאמרית ותזמורת מלאה. הכוחות הללו מתחלקים לשלוש קבוצות שמשתלבות לאורך היצירה.
בטקסט המודפס של היצירה מופיעים הקטעים מהטקסט הליטורגי בכתב נטוי, ושיריו של אוון בכתב רגיל.
''רקוויאם המלחמה'' חיבר המלחין בנג'מין בריטן. השם רקוויאם אומר 'מיסה למתים'. היצירה משתמשת גם בשירי המלחמה של המשורר וילפרד אוון. אוון היה חייל ומת במלחמה, לפני סיומה.
היצירה נכתבה לכבוד חנוכת קתדרלת קובנטרי החדשה. הקתדרלה הקודמת נהרסה בהפצצה במלחמת העולם השנייה. הבכורה התקיימה בקובנטרי ב-30 במאי 1962.
בריטן הקליט את הרקוויאם זמן קצר אחרי הבכורה. התקליט מ-1963 נמכר בכמויות גדולות. מאז ביצעו וניצחו מאפיינים ידועים אחרים על היצירה. ב-1989 יצא גם סרט שעוסק בה.
הרקוויאם נכתב לסופרן (זמרת), טנור ובריטון (זמרים), מקהלה, מקהלת נערים, עוגב, תזמורת גדולה ותזמורת קטנה. שתי התזמורות והקולות מחולקות לשלוש קבוצות. הקבוצה הגדולה מלווה את הטקסט הלטיני (תפילות), והקבוצה הקטנה מלווה את שירי אוון. לפעמים התפילות והשירים משולבים יחד, כדי להראות את האימה והעצבות של המלחמה.
יש קטעים שבולטים במוזיקה, והמוטיב שחוזר נותן תחושה מתוחה. בסוף כל הכוחות מתאחדים, והיצירה נגמרת בתחושה קשה ושקטה. משך הביצוע הוא כשעה וחצי.
שלושה סולנים, מקהלה מעורבת, מקהלת נערים, עוגב, תזמורת קאמרית ותזמורת סימפונית מלאה.
בפרטיטורה (העת המודפסת) הטקסט הליטורגי מודגש בסגנון אחד, ושיריו של אוון בסגנון אחר.
תגובות גולשים