רשב"ם

רבי שמואל בן מאיר (הרשב"ם) חי במאה ה-12 ונחשב לפרשן חשוב של המקרא והתלמוד. הוא היה נכדו של רש"י ותלמידו, ואחיו כולל רבינו תם. גדל בצפון צרפת בעיר רמרו.

תאריכי הלידה והמות של הרשב"ם אינם מדויקים. סביר שנולד סביב 1080, 1085. יש מסורות שונות לגבי שנת מותו; חוקרים נוטים להחסיר שהוא נפטר מעט אחרי 1160.

למד אצל אביו ר' מאיר ובידי סבו רש"י. שמר על קשר עם חכמי גרמניה והשתתף בוויכוחים בפריז עם חכמים מקומיים.

נשוי כנראה לבתו של רבי שמעיה. ידועה בת אחת, מרונא, ולנכדו יוסף חי בקן בנורמנדי. הרשב"ם ביקר שם לפגוש את בני משפחתו.

היה בקי במקרא ובתלמוד. נטייתו לפרשנות הייתה להיצמד לפשט, כלומר לפרש את הפסוק לפי המשמעות הפשוטה שלו. הוא גם שילב ידע בלשון ומדעים שונים בפירושיו.

כתב פירוש לתורה ולמספר מסכתות תלמוד. רוב הפירושים לא שרדו, אך שרדו חלקים חשובים וציטוטים אצל פרשנים מאוחרים.

הרשב"ם נודע במיוחד בפירושו למסכת בבא בתרא. פירוש זה החליף חלק מפירוש רש"י והודפס בכל מהדורות הש"ס. פירושיו לרוב מפורטים יותר מאשר אלה של רש"י. הוא שילב בחיבורים שלו גם חידושים והסברים משל עצמו.

חיבר 'תוספות' על ספרו של הרי"ף. "תוספות" כאן פירושן הערות והשלמות על חיבורים תורניים. התוספות הללו לא צברו תפוצה גדולה בצפון צרפת, ולכן לא הובאו הרבה ציטוטים מהם בדורות הבאים.

נראה שכתב פירושים לכל ספרי המקרא, אך רוב הפירושים אבדו. יש ציטוטים ממנו על נביאים, תהילים ואיוב אצל פרשנים מאוחרים.

פירושיו של הרשב"ם לתורה לא הגיעו לפופולריות רחבה מחוץ לצרפת. הסיבות שיישמו לכך כוללות את הצללתם על ידי פירוש רש"י, את הפופולריות של פירוש רד"ק, ואת הנטייה של הלומדים להתמקד בתלמוד הבבלי.

הרשב"ם הצהיר על עקרונות בפרשנות: ההיצמדות לפשט, שימוש בידע בלשון, ולעיתים קביעה עצמאית של פסק הלכה. בשיטותיו ניכר שילוב בין דרכי פירושיו של רש"י לבין דרך המשא ומתן של בעלי התוספות.

כתב חיבור דקדוקי בשם 'דייקות מרבינו שמואל'. ייחסו לו גם ספר הלכות, חיבור על הלוח העברי, מאמרים בחשבון וספר על גימטריה, אם כי לא כל אלה שרדו במלואם.

היה חסיד וצנוע בחיי היום יום. אחיו מסרו על ענוותנותו ועל קמצוץ חיצוני בפעולותיו. יחד עם זאת, היה תקיף בדעתו ולא נרתע מלחלוק כשהיה בטוח בצדקת דעתו.

הרשב"ם היה חלק ממשפחה חכמה ומשפיעה, ומשפחתו שימשה מוקד של לימוד ופעילות תורנית בצרפת של ימי הביניים.

רבי שמואל בן מאיר, שנקרא הרשב"ם, חי במאה ה-12. הוא היה נכד של רש"י.

נולד בערך ב-1080. לא יודעים בוודאות מתי מת.

למד אצל אביו וגם אצל סבו רש"י. נפגש עם חכמים בערים שונות בצרפת ובגרמניה.

היה נשוי ולו בת אחת בשם מרונא. לנכדו היה ילד בשם יוסף שחי בקן.

ידע הרבה בתנ"ך ובתלמוד. תלמוד הוא ספר שמכיל חוקים וסיפורים. הרשב"ם אהב לפרש לפי הפשט, כלומר לפי המשמעות הברורה.

כתב פירושים על חלק מהתנ"ך ומסכתות תלמוד. חלקים מהכתבים אבדו, אבל נותרו קטעים וציטוטים.

הוא כתב פירוש מפורסם על מסכת בבא בתרא. מסכת היא חלק בתלמוד. פירושו הודפס ברוב מהדורות הש"ס.

כתב גם 'תוספות', הערות והשלמות על ספר של הרי"ף. לא כל התוספות שלו נפוצו ברחבי הארץ.

נראה שפרש כמעט את כל ספרי התנ"ך. רוב הפירושים לא נשמרו, אבל פרשנים אחרונים ציטטו ממנו קטעים.

היה צנוע והלך בעיניו מושפלות לפעמים. הוא גם היה תקיף בדעתו כשחשב שהוא צודק.

היה חלק ממשפחה חשובה של חכמים בצרפת.