רשימת פועלי ישראל

רשימת פועלי ישראל (רפ"י) נוסדה ב-1965 בראשות דוד בן-גוריון. היא נולדה מהתנגחות ארוכה בתוך מפא"י, מפלגת השמאל-העובדים ששלטה במדינה מאז ראשיתה. הסיבה הישירה לפרישה הייתה המחלוקת על "העסק הביש", פרשה ביטחונית משנות ה־50 שבה הועלו חשדות לגבי הוראות לפעולות חבלניות במצרים. בן-גוריון דרש חקירה משפטית. זאת אומרת ועדת חקירה שמורכבת שיפוטית, ולא רק ועדת שרים של פוליטיקאים.

מאחורי הקמת רפ"י עמד מאבק בין דורות במפא"י. מצד אחד עמדו מנהיגי "דור הביניים", אנשי העלייה השלישית, שהיו בעלי רקע ארגוני ומנהלי. מצד שני עמד "הדור הצעיר", אנשים שנולדו בתחילת המאה ה־20, שראו עצמם כרעננים ומעשיים. בן-גוריון ייצג קו נוקשה על ענייני עקרון, וההתנגחות בין הצדדים התגברה עד לקרע פוליטי פתוח.

"העסק הביש" אירע בשנות החמישים, והוא כלל מעורבות של צעירים בפעולות חשאיות במצרים. חלק נשלחו לכלא וחלק הוצאו להורג. השאלה המרכזית הייתה מי נתן את ההוראה. לבון זוכה בחלק מהבדיקות, אך בן-גוריון דרש ועדת חקירה משפטית, גוף פרוצדורלי ומשפטי שיבדוק ראיות ולא רק פוליטיקה. המחלוקת עלתה לשיא ב־1960, הובילה למשבר ממשלתי ולפרישתו של בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה ב־1961.

ב־1963 מונה לוי אשכול לראש הממשלה. אשכול תפס עמדה כמעט טכנית וניסח מדיניות שונה מזו של בן-גוריון. ההבדלים האישיים והפוליטיים התגברו, ובן-גוריון המשיך להיאבק על הצורך בחקירה משפטית של "העסק הביש".

ב־1965 פרש בן-גוריון עם כמה אנשים בולטים וייסד את רפ"י. בין החברים היו שמעון פרס ומשה דיין. המייסדים קיוו לזכות בכ־20, 25 מנדטים, אך התחזיות התבדו. מפא"י התמודדה אז כשלהי שליטה היסטורית, והקרע הפוליטי הגיע לשיאו.

בבחירות ב־1965 קיבלה רפ"י 10 מנדטים. זו הייתה תוצאה מאכזבת ביחס לציפיות. המפלגה הוצגה כצעירה, טכנוקרטית ואקטיביסטית, אך לא הצליחה לשבור את המעמד של המערך והמפלגות הוותיקות.

רפ"י נשארה באופוזיציה עד 1967. ערב מלחמת ששת הימים הוצע לצרף את אנשי רפ"י לממשלת האחדות, מתוך צורך לאומי ומלחמתי. משה דיין מונה לשר הביטחון בממשלתו של אשכול, ורפ"י נכנסה לממשלה ב־5, 6 ביוני 1967, רגע לפני פרוץ המלחמה או בימים הראשונים שלה.

לאחר המלחמה התקרב המתח הפוליטי. ב־1967 החליטו רוב חברי רפ"י להצטרף לאיחוד עם מפא"י ואחדות העבודה ולייסד את מפלגת העבודה החדשה. בן-גוריון סירב להצטרף והקים את "הרשימה הממלכתית".

רפ"י התקיימה תקופה קצרה, אך כללה דמויות בולטות כמו בן-גוריון, פרס, דיין ויצחק נבון. מבחינה פרלמנטרית היא לא הותירה חותם גדול, אך העלתה סוגיות עקרוניות: מי צריך לחקור ולפסוק בעבירות מדיניות ובמעשים חמורים, פוליטיקאים או גופים משפטיים.

הפקה מרכזית היא שנסיונות להקים "מפלגת מרכז" שהתפצלה מהמפלגה השלטת עלו רק חלקית. חלק מחברי רפ"י המשיכו בקריירה פוליטית משמעותית במפלגת העבודה ובמגמות אחרות, וחלקם הצטרפו לזרמים שהשפיעו על בניית המחנה הימני בעתיד.

רשימת פועלי ישראל, נקראת רפ"י, הוקמה ב־1965 על ידי דוד בן-גוריון. מפלגה זו נולדה בגלל מריבה בתוך מפא"י, המפלגה החזקה באותם ימים.

בתוך מפא"י היו שני קבוצות: "הוותיקים" שהיו מבוגרים וארגנו את המדינה, ו"הצעירים" שהיו פעילים וחשבו אחרת. המריבה על מי ינהיג את המדינה גדלה עם הזמן.

"העסק הביש" היא פרשה שבה היו צעירים שנעצרו בעבירות חבלניות בחו"ל. השאלה הייתה מי הורה על הפעולה. בן-גוריון רצה חקירה משפטית. חקירה משפטית היא בדיקה רשמית של שופטים, שצריכה לבדוק עובדות ביסודיות.

בן-גוריון פרש והקים את רפ"י עם כמה חברים חשובים, כמו שמעון פרס ומשה דיין. בבחירות של 1965 קיבלה רפ"י 10 מנדטים. זו הייתה פחות ממה שקיוו לה.

ב־1967, בזמן הסכנה של מלחמה, נכנסו אנשי רפ"י לממשלה. משה דיין מונה לשר הביטחון. זה עזר לאחד את המנהיגות בתקופה קשה.

אחרי המלחמה רוב חברי רפ"י הצטרפו למפלגת העבודה החדשה ב־1968. בן-גוריון לא הלך איתם. הוא הקים רשימה אחרת בשם "הרשימה הממלכתית".

רפ"י הייתה קצרה בזמן אבל כוללת אנשים חשובים. היא העלתה שאלה חשובה: מי צריך לחקור מעשים חמורים, פוליטיקאים או חקירה משפטית? זה השאיר חותם רעיוני יותר מאשר חותם בכנסת.