נידוני קהיר הם קבוצה של יהודים תושבי מצרים שנלכדו והועמדו לדין בקהיר אחרי פעולות חבלה כושלות. הפעולות בוצעו לפי הוראות מודיעין צה"ל, ופעלו תחת השם "העסק הביש", שם קוד למבצעי חבלה וריגול.
החוליה הוקמה על ידי אברהם דר. הוא ביקש להפיל את משטרו של פארוק, מלך מצרים, ולנסות להעלות שלטון שיהיה נוח יותר לישראל. החוליה המשיכה לפעול גם אחרי שהפארוק הודח על ידי קצינים מצריים. במאי 1954 הוטלה ההנהגה על אברי אלעד, שהחליף את דר.
חברי החוליה נתפסו ביולי 1954, אחרי שאחד מהם נתפס בדרכו לבצע פיגוע. בכתב האישום הופיעו שלושה עשר נאשמים. שניים מהם, אברהם דר ואברי אלעד, נשפטו שלא בנוכחותם (בשמם, ללא הימצאותם בבית המשפט). מקס בינט, שצויין בכתב האישום, לא היה חבר רשת פעיל, אך נתפס כי לא נשמר עקרון המידור, הפרדה בין משימות וסודות בתוך מבצע.
כמה מחברי החוליה, לוי, נתנזון, דסה וניניו, ישבו במאסר במצרים עד 1968. הם שוחררו במסגרת חילופי שבויים אחרי מלחמת ששת הימים. נשארת אולי שאלה מדוע לא שוחררו קודם, אחרי "מבצע קדש", למרות שבידי ישראל היו אלפי שבויים מצריים, כולל הפקד שדנה בהם.
מרסל ניניו, אחת מחברות החוליה, הדליקה משואה בטקס יום העצמאות ב-1988. רשומות עיתונאיות מציינות גם תאריכי פטירה של כמה חברים: מרסל ניניו נפטרה ב-23.10.2019; פיליפ נתנזון נפטר במאי 2004; מאיר זפרן נפטר ב-30.1.2022; ואחרון נידוני קהיר, רוברט דסה, נפטר בספטמבר 2024.
מבנה שופץ לזכרם תחת השם "קדושי קהיר". כיום מוזכר המקום כמוזיאון לתולדות הקריות.
נידוני קהיר הייתה קבוצת יהודים שחיו במצרים. הם ביצעו פעולות חבלה לפי הוראות של המודיעין. הפעולות נקראו "העסק הביש". זהו שם לפעולות מסוכנות.
החוליה נוסדה על ידי אברהם דר. המטרה הייתה להחליף את שלטון המלך פארוק. המילה "משטר" כאן פירושה הממשלה או השלטון.
החברים נתפסו ביולי 1954. היו שלושה עשר נאשמים. שניים נשפטו בהיעדרם. אחד מהנזכרים בכתב האישום, מקס בינט, לא היה חבר פעיל ברשת.
כמה חברים נשארו בכלא במצרים עד 1968. הם שוחררו בחילופי שבויים אחרי מלחמת ששת הימים. המילה "חילופי שבויים" פירושה החלפת אסירים בין מדינות.
מרסל ניניו הדליקה משואה ביום העצמאות ב-1988. כמה מחברי הקבוצה נפטרו בשנים הבאות. רוברט דסה, האחרון מבין הנידונים, נפטר בספטמבר 2024.
מקום שופץ לזכרם בשם "קדושי קהיר". היום המקום מוזכר כמוזיאון לתולדות הקריות.
תגובות גולשים