רשף (אל)

רשף הוא אל אמורי וכנעני שמוזכר בכתובות פיניקיות, ארמיות, אכדיות ומצריות, ובטקסטים אוגריתיים (אוגרית היא עיר ושפה קדומים). שמו בעברית משמש גם למילים "להבה" ו"מגפה", כי האל נקשר לאש ולמחלות.

בכתבים אוגריתיים רשף מופיע גם כאפיון "רשף בעל החץ" ונחשב לאל המפעיל מגפות. במילונים אמוריים, אכדיים עתיקים הוא מוצמד לנרגל, אל השאול והשחיטה, והדמיון הזה ניכר גם בטקסטי אבלה.

בכתובות פיניקיות ממצאים מקפריסין מזיהו אותו עם אפולו היווני. כתובת דו־לשונית מאידלון (KAI 39) מציגה את אפולו ונרגל כמביאי מגפת הדבר, וחיצי אפולו מזכירים את תיאור רשף בשירה האוגריתית. בעיר אפולוניה שבארץ ישראל שורש השם נקשר לשמו הכנעני של רשף, אַרְשוּף (ארסוף של היום).

גם טקסטים מצרים מזכירים את שמו. בתקופת פרעה חרמחב הוזכר רשף ברשימת אלים שאליהם ניתנו מנחות, יחד עם עשתרת ואלים כנעניים אחרים. שילוב אלה אלה שירת את המטרה הצבאית של מצרים בכנען, כאשר עשתרת כאלת סוסים קיבלה דגש צבאי.

במיתוסים האוגריתיים, ביצירה על המאבק בנחש, רשף מוקדש קטע שבמרכזו בקשה להגן מפגיעות נחש. בלוחות נוספים הוא מוזכר כאחד האוספים של "חמה" (מושג של רעב או מכה), לעיתים יחד עם הירח.

רשף מופיע במספר אפיתטים בכתובות פיניקיות ובשמות פרטיים. בנוסף, הזכרתו נמצאת גם בכתובות ארמיות. בצורתו כמושג הוא קשור לעתים בזוג עם המילה "דבר" (מגפה) במסורת המקראית.

רשף הוא אל ישן של הכנענים והאמורים. (אמורים וכנענים היו עמים קדומים.)

שמו בעברית גם אומר "להבה" ו"מגפה". מגפה היא מחלה שרבה אנשים חולים בה.

בכתבים עתיקים נראה אותו כאחראי על אש ומחלות. באגרות מפיניקיה ובאיים זיהו אותו עם אפולו, אל יווני שירה גם יורה חיצים.

מצרים כתבו עליו כעל אחד מהאלים שקיבלו מנחות. בטקסטים אוגריתיים הוא מופיע בסיפורים על נחש כמגן מפגעים.

שמו מופיע גם בכתובות ארמיות ובכתובות עבריות יש דימוי של "דבר/רשף" שקשור במגפה.