רשתית

הרשתית (retina) היא שכבת תאים דקה בחלקו האחורי של גלגל העין. היא ממירה אור לאותות חשמליים בתהליך שנקרא phototransduction (המרת אור לאותות עצביים). הרשתית כוללת פוטורצפטורים (photoreceptors - תאים קולטי אור), תאי ביניים שמעבדים את האותות, ותאי גנגליון ששולחים את המידע למוח דרך עצב הראייה (עצב קרניאלי מס' 2).

הרשתית בנויה ממספר שכבות; העיקריות הן: אפיתל פיגמנטי (RPE) שתומך בפוטורצפטורים, שכבת הפוטורצפטורים עצמם (קנים ומדוכים), שכבות גרעיניות שבהן שוכנים התאי העצב, ושכבת תאי הגנגליון שמהם יוצאים סיבי עצב. האור עובר דרך השכבות לפני שהוא מגיע לפוטורצפטורים. ה-RPE בולע חלק מהאור ומגן על התאים מפני נזק.

יש שני סוגים עיקריים של פוטורצפטורים: קנים (רגישים לאור חלש) ומדוכים (רגישים לצבע ולפרטים). בעין אנושית יש כ־6 מיליון מדוכים וכ־125 מיליון קנים. במרכז הרשתית נמצאת הגומה המרכזית (fovea), שבה צפיפות המדוכים הכי גבוהה. הגומה אחראית לראייה חדה ולזיהוי פרטים, כמו קריאה.

הפוטורצפטורים מתחברים לתאים דו־קוטביים (bipolar), לתאים אופקיים (horizontal) ולתאי אמקרין (מעצבים אותות מקומיים). כ-1.2 מיליון אקסונים של תאי הגנגליון יוצאים כעצב הראייה. בתוך הרשתית מתבצע עיבוד ראשוני של המידע הוויזואלי לפני שהוא מגיע למוח.

הרשתית מבצעת קידוד וסינון של אותות האור, והקיבולת המידע המשוערת גבוהה מאוד. שכבת הרשתית דקה יותר מחצי מילימטר.

יש מגוון מחלות שיכולות לפגוע ברשתית. חלקן מטופלות בתרופות, בזריקות לתוך העין, בלייזר או בניתוחים.

בסוכרת כלי הדם הקטנים ברשתית נפגעים. דופנות כלי הדם נזקים ונוזלים מצטברים במקולה. זה גורם לצפיפות ראייה נמוכה וסיכון לעיוורון. בדיקות תקופתיות יכולות לאתר את הבעיה מוקדם.

ניוון מקולרי גילי כולל צמיחה של כלי דם חדשים מתחת לפובאה (מרכז הראייה). כלי דם אלה חלשים ולעתים מדממים. הדימום ויצירת צלקת גורמים לאובדן ראייה מרכזי מהיר ולכתם שחור בשדה הראייה.

היפרדות רשתית היא מצב שבו הרשתית נתרחקת מדופן העין. סיבה נפוצה היא גרייה של הזגוגית (הג'ל שבתוך העין) שמסתלקת ממקומה. קיימים ניתוחים לתיקון, אך אין הצלחה מלאה.

חור או קרע ברשתית מגדילים את הסיכון להיפרדות. סוג נפוץ הוא "אופרקולום חופשי" שבו חתיכה קטנה נודדת בזגוגית. יש טיפול בלייזר שמלחם את שולי הקרע כדי למנוע כניסת ג'ל.

CNV (צמיחת כלי דם לא תקינים) מופיע במקרים של קוצר ראייה חמור.

חסימה בווריד הרשתית הראשי או בסעיפיו עלולה לגרום לבצקת מקולרית ולפגיעה בראייה.

רטיניטיס פיגמנטוזה היא מחלת ניוונית תורשתית של הרשתית. שכיחות בארצות רבות היא כ-1 מכל 4,000 אנשים, ובאזורים מסוימים בישראל יותר נפוצה.

חלבון VEGF (פקטור צמיחה) מעודד צמיחה לא תקינה של כלי דם. תרופות חוסמות את VEGF ניתנות בהזרקות בתוך העין. אייליה (Eylea) נקשרת ל־VEGF בחוזקה ומפחיתה תדירות הזריקות. אפליברספט (aflibercept) לוכד גם מולקולת PlGF נוספת. בטיפולים ב־AMD נותנים בדרך כלל שלוש זריקות חודשיות ראשוניות ואז הזרקה אחת כל חודשיים.

ברוב בעלי־החוליות תאי הקולט־אור נמצאים בצד האחורי של הרשתית, והאור צריך לעבור דרך שכבות עצב קודם. בחסרי־חוליות הפוטורצפטורים בסדר הפוך, ולכן אין "כתם עיוור".

הרשתית היא שכבה דקה בגב העין. היא קולטת אור ומשנה אותו לאות לחשמל.

יש בה תאים מיוחדים שקוראים אור. יש גם תאים שמעבירים את המידע למוח.

יש שני סוגי תאים חשובים: קנים ומדוכים. קנים עוזרים לראות בחושך. מדוכים רואים צבעים ופרטים.
בעין יש כ-6 מיליון מדוכים וכ-125 מיליון קנים.
המרכז של הרשתית נקרא הגומה (fovea). שם הראייה הכי חדה.
יש גם כתם עיוור בלי תאים קולטי אור.

האור מפעיל את הקנים והמדוכים. המידע עובר דרך תאים ביניים לתאי גנגליון. האקסונים שלהם יוצאים כעצב הראייה למוח.

מחלות יכולות לפגוע בראייה. חלק מהן מטופלות בתרופות, זריקות לעין, לייזר או ניתוח.

בסכרת כלי דם בעין נדלפים נוזל. זה יוצר נפיחות ופוגע בראייה.

במחלה זו צומחים כלי דם חלשים במרכז הראייה. הם עלולים לדמם ולגרום לאובדן ראייה מרכזי.

לפעמים הרשתית נפרדת מקיר העין. זה מצב חמור שמצריך טיפול ניתוחי.

חור ברשתית יכול להביא להיפרדות. עושים לייזר כדי לסגור את הקרע.

חלבון בשם VEGF גורם לצמיחת כלי דם לא תקינים. תרופות חוסמות אותו. נותנים אותן כזריקות לתוך העין. תרופה בשם אייליה פועלת זמן ארוך יותר. אפליברספט לוכד גם חלבון נוסף. אחרי שלוש זריקות ראשונות נותנים זריקה אחת כל חודשיים.

בעלי חוליות יש שכבה שבה האור עובר דרך תאים עד לפוטורצפטורים. בחסרי חוליות האור פוגע ישירות בפוטורצפטורים, ולכן אין כתם עיוור.