שארות (Kinship) הם הקשרים שנוצרים בגלל מוצא מורה משותף או קשרים משפחתיים אחרים. קשרים כאלה כוללים נישואין, אימוץ ויחסי דם. בהיבט משפטי, שארות מייצרת זכויות וחובות, למשל בענייני ירושה וגירושים.
בחברות לא־תעשייתיות שארות לעתים קובעת את חלוקת הקבוצות החברתיות. גם בחברות מתועשות, שארות נשארת חשובה בחיי אנשים.
לשארות יש תפקיד כפול. ברמה מצומצמת היא מגדירה מי אסור לו להתחתן, כדי למנוע גילוי עריות (קיום יחסים עם קרוב מדי). חוקי השארות בחברה קובעים את המשפחה המינימלית.
ברמה רחבה יותר היא מסמנת מי שייך לקבוצה חברתית. שארות מגדירה שבטים או עמים, ולעתים אוסרת נישואין מחוץ לקבוצה. בנוסף יש לה משמעויות כלכליות ותרבותיות שמשתנות בין תרבויות.
קבוצות שארות יכולות להיות בגדלים שונים, מקבוצות קטנות ועד קהילות רחבות.
לא כל חברה מגדירה קרבה באותו אופן. יש שיטות שונות להחליט מי נחשב קרוב משפחה.
בשיטה זו אין קבוצת שארות עצמאית מעבר לאדם מסוים. "אגו" הוא האדם שממנו מתחילה המפה הגנאלוגית. קרבה לאגו אינה אומרת שקרובים אלה גם קרובים זה לזה. דוגמה: אם א' הוא אח של אשתו של ב', א' יכול להיות גיס של ב' ושל ג' בלי שב' וג' יהיו קרובים אחד לשני. שיטה זו נפוצה בחברות מתועשות.
בקבוצה כזו השארות קיימת כקבוצה סגורה, ושייכות אינה תלויה באדם מסוים. כל חבר נחשב לקרוב של כל חבר אחר.
קבוצות אלו נחלקות לשתי דרכים לקביעת שייכות: פטריליניאלית ומטריליניאלית. בקבוצה פטריליניאלית הילדים שייכים לשושלת האב. בקבוצה מטריליניאלית הילדים שייכים לשושלת האם.
בחברה פטרילוקלית האישה מצטרפת לבית בעלה ועוזבת את משפחתה. העזיבה בדרך כלל פורמלית, אך האישה חיה ונחשבת חלק ממשפחת בעלה.
מטרילוקליות דומה לפטרילוקליות, אך הכוונה היא שהאישה נשארת קרובה למשפחתה. חשוב לא לבלבל בין מטרילוקליות לבין מטריארכיה או מטריליניאליות. במקרים רבים מעמדה של האישה בחברה כזו עדיין יכול להיות פחות חזק מאשר של הגבר.
בשיטה ביליניארית מייצרים קשרים משני צדי המשפחה. שורשים מועקבים הן מצד האב והן מצד האם.
החוק מגדיר זכויות והגבלות שונות לקרובים. הקרבה הרלוונטית משתנה לפי החוק.
גם ההלכה מגדירה זכויות ומגבלות הקשורות לקרבה משפחתית.
בביולוגיה שארות נמדדת לפי קרבה גנטית בלבד. "מקדם שארות" הוא מספר בין 0 ל־1 שמודד דמיון גנטי. מקדם שארות 1 משמעותו זהות גנטית, כמו תאומים זהים. מקדם 0 מתאר שני פרטים מאותו המין החסרים קשר משפחתי.
תכונה אבולוציונית חשובה נוגעת לכך שגנים המעודדים עזרה לקרובים מגדילים את הסיכוי להעברת הגנים האלה לדורות הבאים. ברירה כזו נקראת ברירת שארים (kin selection). דוגמה בולטת היא חרקים חברתיים שבהם רבים עקרים אבל משקיעים בטיפול בשאריהם הקרובים גנטית.
דרגת קרבה של 50% קיימת בין הורה לילד. כל ילד מקבל חצי מה־DNA מהאם וחצי מהאב. אחים מלאים חולקים בממוצע גם הם 50% מה־DNA.
קרבה של 25% יש לסב או סבתא עם נכדיהם, ולדוד או דודה עם אחייניהם. אחים למחצה חולקים גם הם כ־25%.
קרבה של 12.5% קיימת בין בני דודים.
שארות (קשרים משפחתיים) הם הקשרים בין אנשים בגלל משפחה. זה כולל יחסי דם, נישואין ואימוץ. בחוקים שארות נותנת זכויות וחוקים, למשל בעניין ירושה.
שארות קובעת מי משפחה. היא גם אומרת מי אסור להתחתן יחד. זהו חוק נגד "גילוי עריות". יש חברות שמגבילות נישואין מחוץ לקבוצה שלהן.
יש קבוצות משפחה קטנות וגדולות. כל חברה מסדרת את זה שונה.
בדרך זו הקשר מוגדר יחסית לאדם אחד שנקרא אגו. זה לא אומר שכל הקרובים שלו קרובים זה לזה.
בקבוצה כזו כל אדם הוא קרוב של כל אדם אחר בקבוצה. יש שני סוגים חשובים: פטריליניאלית ומטריליניאלית. בפטריליניאלית הילדים שייכים למשפחת האב. במטריליניאלית הילדים שייכים למשפחת האם.
בחברה כזו האישה עוברת לגור עם משפחת בעלה אחרי הנישואין.
פה האישה נשארת קרובה למשפחתה. לא לבלבל זאת עם שלטון נשים.
בשיטה זו בוחנים את המשפחה גם מצד האב וגם מצד האם.
במדע שארות נמדדת לפי DNA. "מקדם שארות" הוא מספר בין 0 ל־1 שמראה כמה DNA משותף.
דוגמאות פשוטות: הורה וילד חולקים כ־50% מה‑DNA. אחים מלאים גם הם כ־50%. סבא וסבתא עם נכדיים חולקים כ־25%. בני דודים חולקים כ־12.5%.
למה זה חשוב בטבע? גנים שגורמים לפרט לעזור לקרובים יכולים לעבור לדורות הבאים. כך נמלים ועוברים חברתיים אחרים עוזרים לקרובי המשפחה שלהם.
תגובות גולשים