שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו

פרנסואה ז'ורז'-פיקו (21 בדצמבר 1870, 20 ביוני 1951) היה דיפלומט, נציג רשמי של מדינה בחו"ל. הוא למד משפטים והפך לעורך דין בבית המשפט לערעורים של פריז ב-1893.

ב-1895 עבר לדיפלומטיה. שימש כנספח בשגרירויות בקופנהגן ובבייג'ינג, ומאוחר יותר מונה קונסול בביירות, נציג רשמי של המדינה בעיר. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נסע לקהיר וניהל קשרים עם הנוצרים המרונים (קהילה נוצרית בלבנון).

באביב 1915 קראו לו לפריז כאשר התמוטטות האימפריה העות'מאנית החלה להתבהר. באותה שנה נסע ללונדון כדי לנהל משא ומתן עם הדיפלומט הבריטי מארק סייקס. הם חילקו קווים של שליטה בחלקים מהמזרח התיכון; ההסכם נחתם ב-16 במאי 1916.

ב-1917 מונה למושל הכללי הצרפתי של סוריה ולבנון, הממונה הצרפתי הגדול על האזור. ב-1897 נישא למארי פוקה ולזוג נולדו שלושה ילדים. הוא היה גם קרוב משפחה של ולרי ז'יסקאר ד'אסטן (אח של סבתו).

פרנסואה ז'ורז'-פיקו (1870, 1951) היה דיפלומט צרפתי. דיפלומט זה אדם שמייצג מדינה בחו"ל.

הוא למד משפטים והיה עורך דין. אחר כך עבד בשגרירויות בקופנהגן ובבייג'ינג. לפני המלחמה היה קונסול בביירות. קונסול הוא נציג של המדינה בעיר.

כשהמלחמה החלה נסע לקהיר ועבד עם הנוצרים המרונים. מרונים הם קהילה נוצרית בלבנון. ב-1915 נסע ללונדון כדי לדבר עם הבריטים על חלוקת חלקים מהמזרח התיכון. ההסכם הזה נחתם ב-1916.

ב-1917 מונה למושל הכללי של סוריה ולבנון. ב-1897 נישא והיו לו שלושה ילדים.