שא-נור

שא־נור היא התנחלות בשלבי הקמה בצפון השומרון, בעמק סאנור ליד כביש 60. השם נקבע בהתייעצות עם המשוררת נעמי שמר, והוא נגזר משמו של הכפר הפלסטיני הסמוך, סנור.

היישוב נמצא כעת בהקמה בפעם השלישית. ההתיישבות הקודמת פונתה ונהרסה במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005 (התנתקות = תוכנית ממשלתית לפינוי יישובים). למרות הפינוי, השליטה הביטחונית במקום נותרה בידי צה"ל. במשך עשרים השנים שלאחר מכן היו ניסיונות חוזרים לשוב ולבנות את המקום. במאי 2025 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הקמתו מחדש. עם זאת, צוין צו של אלוף פיקוד המרכז המגדיר את השטח כ"שטח צבאי סגור" (צו = הוראה צבאית, שטח צבאי סגור = אזור שניתן להיכנס אליו רק בתיאום עם הצבא), ולכן הכניסה אסורה ללא תיאום עם חטיבת שומרון.


ההתיישבות החלה סביב מצודת טגארט שנבנתה ב-1941 על ידי משטרת המנדט הבריטי, כדי להגן על כביש שכם, ג'נין. ב-1977 ביצעו חברי גרעין "דותן" ניסיון התיישבות במצודה. גרעין זה, שהוקם על ידי תנועת גוש אמונים, כלל כ-50 צעירים מחיפה והסביבה. הניסיון בוצע כחלק מ"מבצע התנחלות" של גוש אמונים ונחל פינוי מהיר על ידי צה"ל. במסגרת ההסדר הורשו חלק מהמתיישבים לפעול ולשפץ את המבנה בעודם לובשי מדי צה"ל, כדי להימנע ממתחים מדיניים. לאחר כשנה התגלעו סכסוכים פנימיים ורוב התושבים עזבו. בשנים הבאות המקום שימש את צה"ל לאימונים.

ב-1988 עלה במקום כפר אמנים של עולים מברית המועצות. המקום קיבל את השם שא־נור, ושם זה נבחר לאחר התייעצות עם נעמי שמר. המבנה שופץ והפך לאולם תערוכות וסדנאות. בשיאו גרו שם כ-11 משפחות אמנים. אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה ב-2000, הגישה הפכה למסוכנת ורבים נטשו. כמה קבוצות אחרות, בהן משפחות חב"ד, עברו לגור שם לזמן קצר. לקראת פינוי 2005 הצטרפו ליישוב תושבים נוספים, ביניהם אישים כמו אריה אלדד ויוסי דגן, ותלמידי ישיבה.

הפינוי בוצע ב-23 באוגוסט 2005. לפניו הופיעו דיווחים על חששות בנוגע לכלי נשק במתקן, אך ראשי היישוב הכחישו את ההאשמות. במהלך פינוי המבנה היו תקריות בודדות ומקרה של פציעה. רוב המתנחלים התמתנו והתנגדותם הייתה בעיקר פסיבית. בית הכנסת שנחנך במקום נקבר באדמה במקום לפרק אותו, לפי החלטת צמרת הביטחון.

בסיס צה"ל באזור, בסיס סנור, פונה אף הוא לאחר ההתנתקות. בהמשך נבדקה אפשרות להקימו מחדש, אך חוות דעת משפטית הצביעה על ניגוד להחלטת הממשלה.

במאי 2023 ועדכוני חקיקה והשינויים שבאו ב-2024 שינו את היקף חוקי הפיצויים הקשורים להתנתקות. במאי 2024 שר הביטחון חתם על הרחבת ביטול תחולת החוק לאזור שטח C בצפון השומרון. לאחר מכן אלוף פיקוד המרכז הוציא צו שאוסר כניסה לאזורים אלה ומכריז עליהם כשטח צבאי סגור.

במאי 2025 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני הקמה של 22 התנחלויות חדשות, ביניהן שא־נור. החלטה זו העניקה ליישוב הסטטוס "יישוב בהקמה" והחלה הבהרת תהליכים תכנוניים ובירוקרטיים לבנייתו מחדש. ב-4 באוגוסט 2025 הוקם גרעין משפחות שמטרתו לבסס את היישוב מחדש. בחודש זה הוחלה גם תוכנית בניין עיר, הכוללת 126 יחידות דיור על פני כ-65 דונם, עם שטחים למבני ציבור כמו בתי כנסת, מעונות וגן ילדים. בנובמבר 2025 נתן פיקוד המרכז מעמד רשמי ליישוב, ובדצמבר הוחזר סמל היישוב על ידי משרד הפנים.

שא־נור היא יישוב קטן בצפון השומרון, ליד כביש 60. השם נבחר בעזרת המשוררת נעמי שמר.

היישוב נבנה כמה פעמים. בפעם הקודמת הוא פונה ב-2005 לפי תוכנית בשם התנתקות. (התנתקות = הממשלה הורידה אנשים מהיישוב.) אחרי תקופה ארוכה הוחלט ב-2025 להתחיל לבנות אותו שוב. כיום הכניסה לשטח אסורה ללא אישור הצבא. (שטח צבאי סגור = רק מי שמקבל אישור מהצבא יכול להיכנס.)


בתחילה הייתה כאן מצודה של המשטרה הבריטית מ-1941. ב-1977 הגיעו קבוצת מתיישבים שניסו לגור במצודה. הם שיפצו את המבנה אך גורשו מהר על ידי הצבא.

ב-1988 התיישבה כאן קבוצה של אמנים עולים מברית המועצות. הקימו סדנאות ותערוכות. אחרי שנת 2000 רבים עזבו כי הדרך הייתה מסוכנת. לפני הפינוי ב-2005 הגיעו לשם עוד תושבים לתקופה קצרה.

הפינוי נערך ב-23 באוגוסט 2005. במהלך הפינוי היו תקריות, וגם מישהו נפצע. רוב האנשים נותרו רגועים. בית הכנסת במקום נקבר באדמה במקום לפרק אותו.

בשנים האחרונות נעשו שינויים בחוקים ובצוים. בצבא קבעו שחלקים מצפון השומרון הם שטח צבאי סגור, ולכן אסור להיכנס ללא תיאום.

במאי 2025 הממשלה אישרה לבנות את שא־נור שוב. באוגוסט 2025 התחילו משפחות חדשות להתארגן לחזור. התוכנית כוללת כ-126 בתי מגורים על שטח של כ-65 דונם. בנובמבר, דצמבר 2025 קיבל היישוב מעמד רשמי והוחזר סמל היישוב.