שבאית היא שפה עתיקה שעליה כתבו העם הסבאי בתימן של פעם. דיברו ושמו אותה על כתובות בין כ-1000 לפנה"ס עד המאה החמישית והשישית לספירה. הכתובת האחרונה נכתבה ב-554/9 לספירה.
שבאית נכתבה בכתב מיוחד ששם דגש על עיצורים. זה אומר שהוא לא always כתב את כל התנועות. מאוחר יותר נמצאו מסמכים כתובים בכתב מחובר שנקרא "זבור".
היו ניבים שונים של שבאית. ניב מרכזי שימש בכתובות הרשמיות. בהמשך דיברו במקום גם שפות אחרות והשתמשו בערבית.
לשפה היו שלוש תנועות קצרות וגרסאות ארוכות שלהן. לעיתים השתמשו ב־v או y כדי לייצג תנועות ארוכות.
לפעמים שתי תנועות התאחדו לצליל אחד כמו aw או ay.
בשבאית היו צלילים מיוחדים, שלוש צורות של s שהשתנו עם הזמן.
במילים היו סיומות שמראות שייכות. היו גם כינויי גוף נפרדים.
לפעמים כותבים סיומות על המילה כדי להגיד "שלי" או "שלו".
במילים יש זכר ונקבה. יש יחיד, זוגי וגם רבים.
הבדלים אלה לעיתים נראים רק בתנועות, שאינן תמיד כתובות.
שמות יכולים להיות בחיבורים כמו "בית המלך" (זה נקרא סמיכות). יש גם צורות מיודעות ולא מיודעות.
פעלים משתנים לפי אם הפעולה הושלמה או לא. יש צורת עבר וצורת הווה/עתיד.
יש צורות עם סיומת ועם תחילית+סיומת.
צורת הסוף בדרך כלל אומרת שמעשה קרה והסתיים.
צורה זו מראה פעולה שעדיין לא הושלמה או תתרחש בעתיד.
יש גם צורות ציווי, שמבקשות לעשות משהו.
אפשר ליצור פועל חדש ממילה קיימת כדי לשנות את המשמעות.
ברוב הכתובות המשפט הראשון מתחיל בנושא, אחר כך הפועל ואז המושא.
הרבה משפטים מתחילים ב"ו-" שמשמעותו "ו" כמו בעברית.
יש צורות שמחברות משפט קטן למשפט אחר.
מילים כמו דֿ'- או על עוזרות לחבר משפטים ולבנות משפטי יחס.
המילים שנשארו קשורות בעיקר לעבודה חקלאית ולשמות. חוקרים מפרשים חלק מהמילים מהקשר.
מילה שבאיתית שנשמרה היא "בִּל" שפירושה "בן". חלק מהמילים האלה נשמרו בניבים של הדרום.
נמצאו אלפי כתובות ושברי עץ עם טקסט. הם עוזרים לנו להבין איך אנשים דיברו וכתבו פעם בתימן.
שבאית נכתבה בכתב מיוחד ששם דגש על עיצורים. זה אומר שהוא לא always כתב את כל התנועות. מאוחר יותר נמצאו מסמכים כתובים בכתב מחובר שנקרא "זבור".
היו ניבים שונים של שבאית. ניב מרכזי שימש בכתובות הרשמיות. בהמשך דיברו במקום גם שפות אחרות והשתמשו בערבית.
לשפה היו שלוש תנועות קצרות וגרסאות ארוכות שלהן. לעיתים השתמשו ב־v או y כדי לייצג תנועות ארוכות.
לפעמים שתי תנועות התאחדו לצליל אחד כמו aw או ay.
בשבאית היו צלילים מיוחדים, שלוש צורות של s שהשתנו עם הזמן.
במילים היו סיומות שמראות שייכות. היו גם כינויי גוף נפרדים.
לפעמים כותבים סיומות על המילה כדי להגיד "שלי" או "שלו".
במילים יש זכר ונקבה. יש יחיד, זוגי וגם רבים.
הבדלים אלה לעיתים נראים רק בתנועות, שאינן תמיד כתובות.
שמות יכולים להיות בחיבורים כמו "בית המלך" (זה נקרא סמיכות). יש גם צורות מיודעות ולא מיודעות.
פעלים משתנים לפי אם הפעולה הושלמה או לא. יש צורת עבר וצורת הווה/עתיד.
יש צורות עם סיומת ועם תחילית+סיומת.
צורת הסוף בדרך כלל אומרת שמעשה קרה והסתיים.
צורה זו מראה פעולה שעדיין לא הושלמה או תתרחש בעתיד.
יש גם צורות ציווי, שמבקשות לעשות משהו.
אפשר ליצור פועל חדש ממילה קיימת כדי לשנות את המשמעות.
ברוב הכתובות המשפט הראשון מתחיל בנושא, אחר כך הפועל ואז המושא.
הרבה משפטים מתחילים ב"ו-" שמשמעותו "ו" כמו בעברית.
יש צורות שמחברות משפט קטן למשפט אחר.
מילים כמו דֿ'- או על עוזרות לחבר משפטים ולבנות משפטי יחס.
המילים שנשארו קשורות בעיקר לעבודה חקלאית ולשמות. חוקרים מפרשים חלק מהמילים מהקשר.
מילה שבאיתית שנשמרה היא "בִּל" שפירושה "בן". חלק מהמילים האלה נשמרו בניבים של הדרום.
נמצאו אלפי כתובות ושברי עץ עם טקסט. הם עוזרים לנו להבין איך אנשים דיברו וכתבו פעם בתימן.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים