שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא מצאצאי רחל, האם הרביעית. בתנ"ך בן לשבט בנימין נקרא "ימיני" (כלומר בן-ימין).

יש לשבט ברכות במקרא, כולן מופיעות בספרים שונים. בין היתר מוזכרת ברכת יעקב וברכת משה בפרשת "וזאת הברכה".

במהלך המסע במדבר חנה שבט בנימין ליד שבט מנשה, ממערב למשכן. בזמן יציאת מצרים זהו השבט הקטן ביותר. במפקד הראשוני נמנו 35,400 גברים בגיל 20, 50, ולאחר 40 שנות נדידה גדל המספר ל-45,600.

במקרא יש שבע רשימות גנאלוגיות של משפחות שבט בנימין. שבע משפחות חוזרות במספר רשימות: בלע, אשבל, גרא, נעמן, חופים, ארד ושפופם. משפחות אלה חוזרות בגרסאות שונות ברשימות.

אבן החושן של שבט בנימין היא ישפה. (חושן = החלק הקדמי של בגד הכהן, מעין תכשיט טקסי.)
דגל השבט הוצג בדמות זאב. החודשים המקושרים לשבט כוללים תשרי, כסלו, שבט ואדר.

בספר במדבר נזכרים נשיאי השבט במדבר: אבי-דן בן גִּדְעוֹני ואילידד בן כסלון. נציג השבט בין המרגלים היה פלטי בן רפואה.

נחלת בנימין הייתה מדרום לנחלת אפרים, בערכים גאוגרפיים של כ-40 ק"מ לאורך וכ-20 ק"מ רוחב. גבולו המזרחי הגיע לירדן. העיר הראשית הייתה גבעה, המזוהה היום כתל אל-פול. בערי השבט מוזכרות גם בית אל, בית חורון, גבע וקירת יערים. היום בחלק מהשטח פועלת המועצה האזורית מטה בנימין.

בהיסטוריה התנכ"ית התרחש קרב פנימי בעקבות פרשת פילגש בגבעה. השבט כמעט נכחד, ונשארו ממנו רק כ-600 גברים, אך לאחר מכן הוא השתקם. שאול, המלך הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת, היה מבנימין. בתקופת דוד נוצרה ברית בין בנימין ליהודה. לאחר גלות בבל, שבטי יהודה ובנימין יחד עם לויים ומעטים משבט שמעון הרכיבו את רובו של העם היהודי.

שבט בנימין נודע במיומנותיו בירי קשת ובקלעים (קלע = מי שיורה חיצים או משליך אבנים בעזרת כלי). כבר בסיפורים התנ"כיים מצוין כוחם הלחימתי. גם יהונתן, בנו של שאול, מצטיין בירי קשת. חוקרים כמו זאב ארליך מדגישים שהמטען הלשוני והארכיאולוגי מעיד על חשיבות כלי הירי באזור זה, וירמיהו משתמש רבות במונחים אלה בתיאורים שלו.

שבט בנימין יצא לגלות בבבל יחד עם שבט יהודה. בין הגולים נמנה מרדכי היהודי, שמאוחר יותר שימש משנה למלך פרס. בת משפחתו, אסתר, הייתה המלכה בתקופת אירועים אלה.

בשיבת ציון מוזכר שבט בנימין כחלק מהשבטים ששבו לארץ. ערים מחבלו שישבו בהן מחדש הן ענתות, גבע בנימין, גבעון ובית אל.

שבט בנימין הוא שבט מן התנ"ך. הוא צאצא של רחל. מי משבט זה נקרא "ימיני" (בן ימין).

לשבט יש ברכות בתנ"ך, למשל ברכת יעקב וברכת משה.

שבט בנימין חנה ליד המשכן במדבר. בהתחלה נמנו 35,400 גברים. אחרי 40 שנה היו 45,600.

במקרא מופיעות כמה משפחות מבנימין. כמה שמות חוזרים במספר רשימות.

אבן החושן של השבט הייתה ישפה. (חושן זהו החלק הקדמי של בגד הכהן.)
דגל השבט הראה זאב.

נחלת בנימין הייתה באזור בין אפרים לנהר הירדן. העיר העיקרית הייתה גבעה, שמזהים היום עם תל אל-פול. ערים אחרות: בית אל וגבעון.

שאול, המלך הראשון, היה מבנימין. פעם השבט עבר תקופה קשה ונשארו רק 600 גברים. אחר כך השבט המשיך להתקיים. בזמן גלות בבל יצאו משבט בנימין גולים. בין הגולים היה מרדכי. אסתר הייתה מלכה בפרס.

= חיילים וקשתים
בני בנימין היו ידועים כקלעים וקשתים. גם יהונתן, בן שאול, ידע לירות בקשת היטב.

לאחר הגלות חזרו אנשים מבנימין לארץ. בין הערים שנושבו היו ענתות ובית אל.