שביתה כללית

שביתה כללית היא הפסקת עבודה של חלק גדול מכוח העבודה בעיר, באזור, מגזר או מדינה. לפעמים כינוי זה גם מתייחס למצב שבו איגוד עובדים (ארגון שמייצג עובדים) גדול מורה לחבריו לשבות. המניעים יכולים להיות כלכליים או פוליטיים. כאשר השביתה לא מובלת רק על ידי הנהגה, היא נשענת על סולידריות (תמיכה הדדית) בין עובדים.

המונח משמש גם לשביתות רחבות־היקף בתעשייה מסוימת, כמו שביתת הטקסטיל של 1934. דוגמה חשובה היא שביתת סן פרנסיסקו ב־1934: פועלים מאורגנים ולא מאורגנים שבתו במשך ארבעה ימים במחאה על פעולות המשטרה והמעסיקים ובתמיכה בדרישות הסוורים והימאים. בשביתת הטימסטרס במיניאפוליס ב־1934 נרשמה סולידריות של איגודים וקבוצות מובטלים. אלפי אנשים הפגינו, אך היוזמים לא תמיד כינו זאת "שביתה כללית".

לפי תפיסה סוציאליסטית, העובדים מייצרים את עושר החברה. לכן שביתה כללית נחשבת לכלי פוליטי חזק: אם היא באמת רחבה, המשק עלול להיפסק ובעלי ההון והמדינה עלולים למצוא עצמם חסרי אונים זמנית. תנועות סינדיקליסטיות (זרמים מהפכניים של איגודי עובדים) רואות בשביתה הכללית כלי מרכזי להשגת שינוי רחב. המהפכן ז'ורז' סורל תיאר את השביתה הכללית כמיתוס שיש לו כוח לגייס המונים, גם אם לא תמיד ניתן לממשו באופן מלא.

הקשר בין כוח תנועות סינדיקליסטיות לשביתות כלליות ניכר בהיסטוריה. איגוד ה־IWW שיחק תפקיד במרד סיאטל, ושביתות כלליות היו נפוצות בתחילת המאה העשרים בספרד, שבה השפעת האנרכו־סינדיקליזם הייתה חזקה. שביתה כללית גדולה ומשמעותית בעידן המודרני הייתה בצרפת במאי 1968, שהושפעה גם מזרמים אוטונומיסטיים ואנרכיסטיים.

שביתה כללית היא כשהרבה עובדים מפסיקים לעבוד יחד. זה יכול לקרות בעיר או במדינה. לעתים איגוד עובדים (קבוצה שמייצגת עובדים) קורא לשביתה כזו.

השביתה יכולה להיות בגלל כסף או בגלל מדיניות. אנשים שמרגישים ביחד תומכים זה בזה, זה נקרא סולידריות (עזרה הדדית). פעם התקיימה שביתה גדולה בסן פרנסיסקו ב־1934. שם עובדים שבתו ארבעה ימים כדי להראות מחאה ולעזור לסוורים ולימאים. במיניאפוליס ב־1934 היו גם פעילויות זדהות רבות ושביתות מקומיות.

חלק מהאנשים מאמינים ששביתה כללית יכולה לשנות את כל הכלכלה. הם אומרים שאם כולם יעצרו את העבודה, השלטון ובעלי העסקים יתקשו לתפקד. תנועות של איגודי עובדים חשבו על השביתה הזו ככלי חשוב לשינוי. שיבושים גדולים כאלה קרו גם בספרד בתחילת המאה העשרים. דוגמה מודרנית מפורסמת היא שביתת מאי 1968 בצרפת.