שבלי, אום אל-גנם (בערבית: الشبلي - أم الغنم) היא מועצה מקומית (רשות מקומית שמנהלת יישוב) בדואית במחוז הצפון, בגליל התחתון. היישוב יושב על מורדות מזרחיים ודרום-מזרחיים של הר תבור. המועצה הוכרה ב-1984 והיא מורכבת משני יישובים סמוכים: ערב אל-שיבלי ואום אל-גנם. במקור שמה היה שבלי, ושונה כשהכפר אום אל-גנם צורף לה.
לפני קום המדינה פעל באזור פלג השבט ערב א-צביח (הנקרא גם הזביחים) והשבט שיבלי. בני שיבלי היו ברובם אריסים (שכירי אדמה) ולחלקם היו אבות קדמונים נוודים שהגיעו מחרן ומדרום טורקיה, ועוד קבוצות קטנות ממוצא סודאני. בתקופות המנדט והעות'מאני חלו מתחים מקומיים, ובמאורעות שנות ה־20 וה־30 הותקפו כפרים בסביבה.
במלחמת העצמאות גורשו רוב אנשי פלג א-צביח לירדן. בני שיבלי, שהתגוררו אז באוהלים ליד בית הספר החקלאי כדורי, נותרו וקיימו יחסי שכנות טובים עם תושבים יהודים. לאורך השנים רבים עברו לדיור קבעי, והאוהלים הוחלפו בתחילת שנות ה־80. עד סוף שנות ה־90 שלטה הנהגה מסורתית בכפר, ומאוחר יותר מונה עלי שיבלי לראש המועצה על־ידי הממונה על המחוז, ישראל קניג.
אום אל-גנם הוקם בשנות ה־40 על ידי בדואים משבט סעאידה. קודם לכן הם היו אריסים בכפר קירה. לאחר שקק"ל רכשה את אדמות קירה הם קנו בעזרת פיצויים את אדמות אום אל-גנם. במשך שנים לא הייתה רשות מקומית בכפר ולא הייתה לו דרך גישה מסודרת. בשנות ה־90 הכפר צורף תחילה למועצה אזורית נוף הגליל. בעקבות המלצות ועדה ב־1999 הוחלט לפרק את המועצה האזורית ולצרף את אום אל-גנם לשבלי. שר הפנים נתן שרנסקי אישר את האיחוד במרץ 2000.
נכון לסוף 2021 רוב התושבים הם בדואים, כמעט כולם (99.9%) ערבים-מוסלמים. רבים מהתושבים שומרים על קשרי שכנות עם היישובים הסמוכים, וחלקם שירתו בעבר בצה"ל בתפקידים מגוונים.
שבלי, אום אל-גנם היא מועצה מקומית (רשות שמנהלת כפרים) בצפון ישראל. היא נמצאת בגליל התחתון, על מורדות הר תבור. המועצה כוללת שני כפרים: ערב אל-שיבלי ואום אל-גנם. בשנים הראשונות תושבים רבים חיו באוהלים. בשנות ה־80 עברו לבתים קבועים.
לפני קום המדינה חיו כאן שבטים בדואים בשם שיבלי וסעאידה. אריסים הם שכירי אדמה; כך נקראו אנשים שעבדו על אדמות אחרים. אחרי המלחמה חלק מהשבט עזבו לארץ שכנה. השאר נשארו והמשיכו לחיות ליד בית הספר החקלאי. הם שמרו על יחסים טובים עם השכנים היהודים.
אום אל-גנם הוקם בשנות ה־40 על ידי משפחות משבט סעאידה. הם קיבלו כסף ופינו אדמות אחרות. במשך שנים לא הייתה רשות מקומית טובה ודרך לכפר. ב־2000 אוחד הכפר עם שבלי לשם אחד.
נכון ל־2021 התושבים הם כמעט כולם בדואים וערבים-מוסלמים.
תגובות גולשים