שגריר

שגריר הוא דיפלומט שמייצג את מדינתו במדינה זרה. הוא עומד בראש המשלחת הדיפלומטית ומטפל ביחסי ממשלות.

המושב של השגריר הוא בבניין השגרירות, בדרך כלל בבירת המדינה הזרה. לעיתים שגריר מייצג את מדינתו ביותר ממדינה אחת, בדרך כלל שכנות, בגלל חוסר כוח אדם או עדיפות נמוכה לאזור.

אם נפסקים היחסים בין שתי מדינות, השגרירים מוחזרים הביתה. החזרה יכולה גם להתרחש אם שגריר ביצע עבירה או התנהג באופן שאינו מתאים; אז יחליף אותו לרוב נציג זוטר שנקרא ממונה על העניינים (Chargé d'affaires).

המוסד של שגרירים התחיל ברפובליקה של ונציה במאה ה-15. בחוקים הבין-לאומיים מהמאה ה-19 נקבעו דרגות דיפלומטיות, ובשנת 1815 בקונגרס וינה נקבעה דרגת השגריר כגבוהה ביותר.

השגריר, כמו כל הדיפלומטים, נהנה מחסינות דיפלומטית, הגנה משפטית שמונעת לעתים מעצר או תביעות במדינת השירות. כששגריר חדש מגיע, הוא מציג כתב אמנה, מסמך רשמי מהשליט או הנשיא, בפני ראש המדינה המארחת. זכויותיו וחובותיו מוגדרות באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים.

השגריר מדווח לממשלתו על המתרחש במדינת היעד. לשם כך משתמשים בדואר דיפלומטי או בקווי טלפון מאובטחים להעברת הודעות בלי חשש מצנזורה או ריגול.

שגריר הוא אדם שמייצג את המדינה בחו"ל. הוא מדבר בשם המדינה ועוזר לשמור על יחסים טובים.

השגריר עובד בשגרירות, שהיא משרד גדול בבירת המדינה הזרה. לפעמים שגריר מייצג כמה מדינות שכנות.

אם שתי מדינות מפסיקות להיות חברות טובות, מחזירים את השגריר הביתה. גם התנהגות רעה של שגריר יכולה להביא להחזרה.

אם אין שגריר, מגיע נציג פחות חשוב שנקרא ממונה על העניינים. רעיון השגריר התחיל בונציה במאה ה-15.

ב־1815 הוחלט ששגריר הוא הדרגה הגבוהה ביותר בדיפלומטיה. שגרירים מוגנים בחוק בשם חסינות דיפלומטית. חסינות דיפלומטית היא הגנה שלא מאפשרת לעצור אותם בקלות.

שגריר חדש מביא מסמך רשמי מהנשיא שנקרא כתב אמנה. השגריר שולח ידיעות לממשלתו בדרך בטוחה, כדי שאחרים לא יראו אותן.