שדרות קרל מרקס

שדרות קרל מרקס (בגרמנית: Karl Marx Allee) היא שדרה מונומנטלית בברלין המזרחית. היא נבנתה בין 1952 ל-1960 בסגנון קלסיציזם סטליניסטי, סגנון אדריכלי חגיגי עם מבנים גדולים וקישוטים שנועד להראות את עוצמת המשטר.

השדרה נקראה תחילה שדרות סטלין מ-21 בדצמבר 1949 עד 13 בנובמבר 1961. שמה שונה לשדרות קרל מרקס כחלק מהדה-סטליניזציה בראשות ניקיטה חרושצ'וב. פרויקט השחזור היה אחד הפרויקטים המרכזיים של גרמניה המזרחית לאחר מלחמת העולם השנייה. האדריכל הראשי היה הרמן הנסלמן.

ב-3 בפברואר 1952 הונחה אבן הפינה, וברוב השדרה הושלמה הבנייה עד 1960. אורכה כ־2 ק"מ ורוחבה 89 מטר. השדרה שוכנת מזרחית לאלכסנדרפלאץ ומסתיימת בשער פרנקפורטר. בקומות הקרקע יש חנויות, ובקומות שמעליהן דירות; חזיתות הבניינים מעוטרות קרמיקה, תבליטים ופסלונים. בשנות גרמניה המזרחית נערכו כאן מצעדי ה-1 במאי.

שדרות קרל מרקס מהוות דוגמה לתכנון עירוני במדינות קומוניסטיות ולגישה שבה האדריכלות משקפת את האידאולוגיה.

ב-17 ביוני 1953 הפכה השדרה למוקד הפגנות של פועלי הבנייה שעסקו בה. הם צעדו לעבר משרדי הממשלה במחאה על העלאת מכסות העבודה ב־10% ללא תשלום נוסף, למרות ציפיות להקלות אחרי מות סטלין. ההפגנות הסתיימו באלימות; רבים נפגעו וחלק מהם נכלאו.

שדרות קרל מרקס היא שדרה רחבה בברלין. שדרה = רחוב גדול.

היא נבנתה בין 1952 ל-1960. הסגנון נקרא קלסיציזם סטליניסטי. זה סגנון בנייה מפואר מרוסיה, עם בניינים גדולים וקישוטים.

היתה לה שם אחר: שדרות סטלין מ-1949 עד 1961. האדריכל הראשי היה הרמן הנסלמן. השדרה ארוכה כ־2 קילומטר ורוחבה 89 מטר.

בקומות הקרקע יש חנויות. מעל הן דירות. חזיתות הבניינים מקושטות בקרמיקה, תבליטים ופסלונים. בשנים ההם התקיימו כאן מצעדים ביום הראשון של מאי.

ב-17 ביוני 1953 יצאו פועלים להפגין בשדרה. הם לא היו מרוצים משינויים בעבודה. אנשים נפצעו וחלקם נעצרו.