שהיד

שהיד (בערבית: شهيد, בריבוי: شهداء) פירושו המילולי הוא "עד". התואר ניתן למוסלמי שמתה בעת קיום מצווה דתית, במהלך מלחמה או בכל מאבק אחר למען הדת. לפעמים כולל המונח גם מי שמת בעת הגנה על משפחתו, רכושו או דמו, וכן מי שמתו במגפה, בטביעה או בשריפה.

במדינות ערב נהוג לכנות כך חיילים שנהרגו במילוי תפקידם. בקרב הפלסטינים משתמשים במונח גם לתיאור מחבלים שביצעו פעולות אלימות נגד ישראל במלחמות, באינתיפאדות ובפעולות שונות. לפיגועים מסוג התאבדות יש בערבית מונח נפרד: "אסתשהאדי" (استشهاديّ), האדם שעשה פעולה התאבדותית; ופעלים כמו "אִסְתַשְהַדַ" (استشهد) מתארים "הפיכה לשהיד".

על-פי הקוראן, מקום השהיד בגן עדן מובטח; הפסוק אומר שאינם נחשבים למתים אלא חיים ומקבלים שכר. אישה נחשבת ל"שהידה" (شهيدة) אם מתה בזמן הריון או בקיום מצווה דתית. יש מחלוקת בקרב אנשי הדת האם אישה יכולה לצאת למלחמה למען הדת. בזמן חייו של הנביא מוחמד היו נשים שסייעו בשדה הקרב ואפילו השתתפו בהן, והידועה ביניהן היא חאולה בינת אל-אזוור. בתקופות מאוחרות יותר, כמו האינתיפאדה השנייה, היו נשים שביצעו פיגועים, ורובן היו חילוניות. מנהיג חמאס אחמד יאסין אמר שאישה רשאית לצאת לפיגוע התאבדות רק במצבים מסוימים, לטענתו ככפרה על חטא חמור.

המונח משויך למילה היוונית martyr (Μάρτυς), שגם היא משמעותה "עד" ומשמשת בנצרות. פרשנויות מוסלמיות רואות ב"שהיד" מי שמעיד על אמונתו במותו, או מי שמתו תוך אמירת ה"שהאדה" (העדות לאלוהות ולאנבייה). שורש דומה מופיע גם בארמית ובמקורות יהודיים-עתיקים, והצורות השונות של המילה נזכרו בטקסטים כמו התורה, איוב והתלמוד.

בשיח העברי נהוג להקשר את המילה ל"מפגעים" פלסטינים מתאבדים, אך זה שימוש שאינו מדויק מבחינה לשונית. חלק ממונחי הלהט הערביים מתייחסים ספציפית לפעולות התאבדותיות, ואחרים מתארים אנשים שנהרגו במלחמה או בפעילות מזוינת. המונח גם משמש בהקשרים אזרחיים: למשל, מלך ירדן עבדאללה הראשון כונה שהיד לאחר שנרצח בזמן תפילה. גם עולי רגל שנפגעו בתאונה בדרכם למכה נקראים לפעמים כך. בקרב ערביי ישראל והדרוזים המונח משמש כהמקבילה ל"חלל" בצבא.

במדרש העממי מקובלת האמונה שהשהיד זוכה בגן עדן לפרסים מסוימים, ביניהם האמונה הידועה על "72 בתולות". אמונה זו שנויה במחלוקת בין חכמי הדת, ולפיכך היא נפוצה יותר במנהגים עממיים מאשר בפרשנויות רשמיות. אגדות נוספות קשורות לגופו של השהיד, לדוגמה נאמר כי גופו לא מתקרר ואינו נרקב. לגבי נשים נאמר לעיתים שאם מתו רווקות, ימצאו חתן בגן העדן.

שהיד (מילה בערבית שמשמעותה "עד") הוא שם שמעניקים למוסלמי שמתו כשהם עושים דבר חשוב לדת. זה כולל מי שמתו במלחמה או בהגנה על המשפחה. גם מי שמת ממחלה, טביעה או שריפה נחשב לפעמים כך.

בארצות ערב קוראים "שהיד" גם לחיילים שנהרגו במילוי תפקידם. בעימותים בין עמים, חלק מהאנשים קוראים כך גם למי שעשו פעולות אלימות. יש מילה אחרת בערבית לאנשים שעושים פעולות התאבדות למען מטרה: אסתשהאדי. זאת מילה שנובעת מפועל שמשמעו "הפך להיותשהיד".

אישה יכולה להיקרא "שהידה" אם מתה בהריון או בזמן שמילאה מצווה דתית. יש ויכוח אם נשים יכולות ללכת למלחמה. בזמן מוחמד היו כמה נשים שעזרו בשדה הקרב, והידועה ביניהן היא חאולה בינת אל-אזוור.

המילה דומה למילה היוונית "מרטיר" שפירושה גם כן "עד". במקורות עתיקים אחרים מופיעות צורות דומות לשורש הזה.

יש אמונות שעושות לשהיד פרסים בגן עדן. אחת האמונות הידועות היא על "72 בתולות". מעמדי אמונות כאלה שנויים במחלוקת בין רבנים ומלומדים, ולכן לא כולם מאמינים בכך.