שוברים שתיקה הוא ארגון ישראלי שנוסד ב-2004 על ידי חיילים משוחררים ששירתו בשטחים. הארגון אוסף ומפרסם עדויות של חיילי צה"ל על מה שהוא מגדיר פעולות פסולות כלפי פלסטינים ביהודה, שומרון ורצועת עזה מאז האינתיפאדה השנייה (גל אלימות שהחל בשנות ה-2000). הארגון מקיים הרצאות, כנסים וסיורים בחברון וברשות הפלסטינית, ומציג תערוכות וספרים שיעידו על חוויות השירות בשטחים.
הפעילות הציבורית החלה ב-2004 בעקבות תערוכת צילומים של יהודה שאול על שירותו בחברון. חלק מהמוצגים נעצרו לחקירה על ידי גופי החקירה הצבאיים (מצ"ח, מחלקת חקירות בצה"ל). מאז הארגון אוסף עדויות, מפרסם דו"חות ומציג אותן בישראל ובעולם. בין היוזמות הבולטות: ספרים, סרטים על בסיס עדויות, וסיורים מודרכים.
הארגון מקיים סיורים בעיר כחלק מהצגת העדויות. הסיורים לעיתים מעוררים מתחים, נעצרו או הוגבלו על ידי המשטרה, והיו עימותים עם תושבים מקומיים ופעילי ימין. בג"ץ אישר פיילוט מוגבל לתיאום סיורים בתנאי התנהגות מרוסנת.
לאחר מבצע עופרת יצוקה פרסם הארגון דו"ח עם 54 עדויות חיילים על אירועים במבצע.
ב-2015 פרסם הארגון דו"ח עם כ-60 עדויות אנונימיות מחיילים על אירועים בעזה במהלך מבצע צוק איתן. הדו"ח זכה לתהודה רחבה, והוצג גם בכנסת ובגופי בינלאומיים. למימון הדו"ח היו מעורבים כמה ארגוני סיוע באירופה ואחרים, לפי ההקדמה לדו"ח.
אנשי הארגון השתתפו במחאה נגד רפורמת המשפטים כחלק מקואליציית ארגונים שנלחמת נגד הכיבוש.
בעקבות מתקפת הפתע של חמאס על ישראל פרסם הארגון הצהרה שמגנה את המתקפה וקורא להשיב את החטופים.
הארגון קיבל מימונים מגופים שונים, כולל קרנות בינלאומיות וממשלות זרות. ב-2007 קיבל תרומה של כ-70 אלף דולר מהקרן החדשה לישראל. ב-2008 קיבל כ-1.2 מיליון שקלים, וב-2009 כ-2.9 מיליון שקלים. בשנים מאוחרות קיבל מימון ממדינות אירופאיות וארגונים בינלאומיים.
האגודה לזכויות האזרח העניקה לארגון בשנת 2008 את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג. פרסי תמיכה נוספים עוררו מחלוקות באוניברסיטאות ובהציבור.
האחדות סביב שוברים שתיקה חזקה: יש תומכים ורבים המתנגדים. מבקריו טוענים שהעדויות אנונימיות, חלקן לא אמינות, ושהמימון מגיע ממדינות זרות. מצד שני, תומכים רואים פעילות חשובה שמכריעה לבחינת מעשי הצבא ושומרת על ערנות מוסרית.
צה"ל ואנשי חקירה טענו לעתים כי אנונימיות העדויות מקשה על בדיקה. בתחקירים עיתונאיים נמצא שילוב של עדויות שנראו כלא מדויקות, מוגזמות או בלתי ניתנות לאימות, אך גם עדויות שנחשבו חשובות. הארגון פרסם גם עדויות בווידאו שבהן מופיעים שמות מלאים.
פעמים אחדות הוצגו לעמותה עדויות שווא על ידי מתחזים. הארגון בדק וטען שלא פרסם עדויות שנמצאו לא אמינות.
ממשלת ישראל ובעלי דעה אחרים ביקרו את קבלת המימון מחו"ל. הארגון טען שמשרד החוץ מנסה להשתיק קולות בחברה האזרחית. היו מקרים של מחאות דיפלומטיות נגד מימון אירופאי לסיורים ולפעילות בחו"ל.
הועלו טענות על ניסיונות לאסוף מידע מסווג. נפתחה בדיקה לצה"ל ושב"כ, ובסופו של דבר היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לפתוח בחקירה פלילית.
בשנים האחרונות נאסר על צה"ל לשתף פעולה רשמית עם הארגון. שר החינוך והכנסת אישרו צעדים שמגבילים כניסת ארגונים לבתי ספר, חלקם כתגובה לפעילות שוברים שתיקה. אירועים ותערוכות של הארגון בוטלו או הוגבלו במקומות שונים.
נציגים זרים ואנשי ציבור בישראל תומכים בפעילות הארגון. בין התומכים היו דמויות כמו מרטין אינדיק והארגונים ג'יי סטריט, וכן חלק מאנשי ביטחון לשעבר שהתייחסו לפעילות כחיונית.
ב-2018 הוכה הפעיל יהודה שאול בעת סיור בחברון. המשטרה חקרה את המקרה.
שוברים שתיקה הוא ארגון שנוסד ב-2004 על ידי חיילים ששירתו בשטחים. הארגון מקבל עדויות מחיילים על מקרים שבהם לטענתם נפגעו פלסטינים.
הארגון עושה הרצאות ותערוכות. הוא גם מקיים סיורים בחברון כדי להראות מה קרה שם. הסיורים לעיתים מעוררים ויכוחים ולעיתים הופסקו על ידי המשטרה.
הארגון פרסם דו"חות אחרי מבצעים בעזה. בחלק מהדו"חות היו עדויות אנונימיות (שפרטיו של העד מוסתרים). יש מי שאומר שהאנונימיות מקשה לבדוק את הדברים.
יותר מאנשים תומכים בארגון, ויש גם מי שמבקרים אותו. המבקרים אומרים שחלק מהעדויות קשות לאימות ושיש מימון מחו"ל. הארגון ענה שהוא פועל למען חיילים ושהמימון חוקי.
בשנים האחרונות אסרו על צה"ל לשתף פעולה עם הארגון. גם בתי ספר וחוגים לבחורים הביעו התנגדות לפעילויות שלו.
אנשי ציבור ומדינות חיצוניות תמכו בו לפעמים. לפעמים אירעו הרוצים להפריע לו, ואחד המייסדים, יהודה שאול, נפצע בעת סיור בשנת 2018.
תגובות גולשים