שודדי הים הקאריביים

- דגלו של שודד הים קליקו ג'ק, בן המאה ה-18.]]

'''שודדי הים הקאריביים''' (באנגלית: '''Buccaneers''', מהמילה האראוואקית) פעלו במאה ה-17 וה-18 בים הקריבי ובאזור מרכז אמריקה. הם נודעו באכזריותם ושדדו ספינות רבות, פשטו על ערים וקיפחו חיי אדם.

עלילותיהם עוררו השראה בספרים ובתרבות, מ'אי המטמון' ועד 'שודדי הקאריביים'.


ספרד שלטה באזור בזכות צו אפיפיורי וחוזה טורדסיאס. המושבות שלחו לזהב ולכסף לספרד באמצעות מסעות של כמה שבועות. עצירות באיים הקריביים שימשו לאספקה ולאחסון מטענים.

חלק מהמתיישבים באיים היו הרפתקנים מאנגליה, צרפת והולנד. הם גידלו בקר וצאן, ועסקו בבישול ובייבוש בשר בשיטה אינדיאנית. את רצועות הבשר המיובשות קראו "בוקאנירים", כלומר מייבשי בשר, ומכאן השם לבוקאנירים.

עם הזמן הספרדים השמידו את הבקר. הבוקאנירים נאלצו לחפש פרנסה אחרת ולעיתים הפכו לשודדי ים. האנגלים גם תמכו בשודדים דרך ספנים פרטיים, כלומר שודדים שקיבלו אישור רשמי לתקוף ספינות אויב.


פורט רויאל בג'מייקה הפכה למרכז הפעילות. הנרי מורגן קיבל רישיון לתקוף ספינות ספרדיות והפך למנהיג בוקאנירים. הוא ארגן פשיטות מוצלחות, כמו כיבוש פורטובלו ופשיטה על פנמה.

מורגן גם זכה לתואר אבירות ומונה לסגן מושל ג'מייקה, ומת בשנת 1688 בגיל 53.


ב-1713 נחתם הסכם אוטרכט, שאפשר לכל המדינות לסחור בקריביים והכריז על פיראטיות כפעילות בלתי חוקית. רבים מהספנים הפרטיים נותרו בלי עבודה ועודדו עלייה בשוד הימי.

ב-1715 ספינת אוצר ספרדית נשברה בסערה בחופי פלורידה. קבוצת שודדים בראשות הנרי ג'נינגס גנבה חלק מהאוצר. פיראטים הקימו מושבות בבהאמה, שמשכו עוד שודדים מפורסמים, כמו שחור הזקן.


גם נשים השתתפו בפיראטיות. אן בוני הייתה בת עשירים ומצאה הרפתקאות בניו פרובידנס. היא הצטרפה לשודד ג'ון רקהאם.

צוותו כלל גם מרק ריד, שהתברר מאוחר יותר כמרי ריד, אישה שהתחזתה לגבר ועבדה כמַלח.

כשנתפסו ב-1722, הגברים נידונו לתלייה. אן ומרי טענו שהן בהריון. הטענה קיבלה דחייה בעונש עד שילדו. מרי מתה בלידה, ואן נעלמה מהרשומות.


ברתולומיאו רוברטס, אחד הבולטים, שדד כ-400 ספינות ונפל ב-1722 מפגיעת פגז. מותו סימן התחלה של סוף העידן.

לאחר הסכמי שלום ומאבק צבאי ימי נגד הפיראטים, רבים נתפסו ונידונו. בתוך כמה עשרות שנים נעלמה התופעה בקריביים כמעט לחלוטין.

- דגלו של שודד הים קליקו ג'ק, בן המאה ה-18.]]


שודדי הים הקאריביים (בוקאנירים) פעלו במאות ה-17 וה-18. הם חיו באיים ושדדו ספינות. השם "בוקאנירים" בא מהמילה לבשר מיובש. בשר זה יובש כדי להישמר במסע.

בספרד היו מושבות עשירות. אוניות ספרדיות הובילו זהב וסחורות לאירופה. עצירות באיים היו חשובות לאספקה.

האנגלים והצרפתים הגיעו לאיים. חלקם הפכו לשודדי ים כשלא היה להם מה לאכול.


פורט רויאל בג'מייקה היה מרכז פיראטים. הנרי מורגן הוביל פשיטות מצליחות על ערים כמו פורטובלו ופנמה. הוא קיבל תואר גבוה ומת בגיל 53.


ב-1713 הוסכם שאי אפשר עוד לשדוד חופשי. רבים נשארו בלי עבודה והפיראטיות התגברה לזמן מה.

ב-1715 ספינות אוצר טבעו. שודדים לקחו חלק מהאוצר ויצרו מושבות באיי הבהאמה.


גם נשים שודדות היו קיימות. אן בוני הייתה שודדת מפורסמת. היא הצטרפה לג'ון רקהם. גם מרי ריד הייתה שודדת. היא התחזתה לגבר מאז ילדותה.

כשנתפסו ב-1722, הגברים נידונו למוות. אן ומרי ציינו שהן בהריון, ולכן לא תלו אותן. מרי מתה בלידה. על גורלה של אן אין הרבה רשומות.


ב-1722 ברתולומיאו רוברטס נהרג. לאחר מכן מדינות הים צדו את הפיראטים. הרבה שודדי ים נתפסו והופסקה הפעילות בהדרגה.