שוט (קולנוע)

שוט (Shot) הוא חלק רציף של סרט, סדרת פריימים (תמונות) שמצלמים במצלמה אחת.
פריים, שוט, סצנה ורצף הן ארבע רמות של מבנה הסרט, מהקטן לגדול.
מרחק המצלמה מהנושא משפיע על מה שהצופה מבין. שלושת הסוגים העיקריים הם: תקריב (צילום קרוב), צילום בינוני וצילום רחוק. בתוך כל קבוצה יש וריאציות שונות.
חיתוך וחיבור של שוטים נקראים עריכה. כלומר, המה שעושים אחרי שמצלמים כדי לבנות את הסיפור.
אורך השוטים בסרט משפיע על הקצב: שוטים ארוכים יוצרים אווירה רגועה, ושוטים קצרים משדרים דחיפות. מדד טכני שקיים בסרטים הוא ASL, Average Shot Length, כלומר אורך שוט ממוצע.
קלוז-אפ (Close-Up) הוא שוט קרוב מאוד לנושא. כשהנושא הוא אדם, רואים בדרך כלל רק את הראש. המטרה היא להראות רגשות או להדגיש פרטים של חפץ.
מדיום קלוז-אפ (Medium Close Up) מראה את הראש, הכתפיים והחזה. זו תמונה קרובה יותר אך לא קיצונית. משתמשים בה בריאיונות ובתוכניות שיחה.
אקסטרים קלוז-אפ (Extreme Close Up) הוא תקריב מאוד צפוף. משתמשים בו כדי להדגיש פעולה קטנה מאוד או רגש עז.
פול שוט (Full Shot) מציג גוף שלם של אדם או חפץ, ומאפשר לראות פעולה שלמה.
מדיום שוט (Medium Shot) מצלם אדם מגובה המותניים ומעלה. רואים תנועות ידיים והוא נפוץ בשיחות בין דמויות.
שוט אמריקאי (American Shot) מצלם מעט מעל הברכיים ומעלה. השם נולד בקולנוע המערבונים, כי רצו להראות גם את הפנים וגם את האקדחים על המותניים.
מדיום לונג שוט (Medium Long Shot) מצלם מגובה הברכיים ומעלה. משמש כשיש כמה אנשים בפריים.
לונג שוט (Long Shot) מציג את כל גופו של האדם ומראה גם את הסביבה. מתאים לצילומי פעולה ולקביעת מיקום בתוך העולם של הסצנה.
שוט מכונן (Establishing Shot) ממקם את הסצנה במרחב. בדרך כלל מרחוק, הוא מציג את המקום, מזג האוויר והשעה ביום ומעביר את האווירה הכללית.
אקסטרים לונג שוט (Extreme Long Shot) הוא צילום מרחוק מאוד, לדוגמה קו רקיע של עיר או נוף נרחב.
Sequence Shot / Long Take הוא שוט ארוך בלי חיתוך. Two Shot הוא שוט שבו יש שתי דמויות מרכזיות בלבד בפריים. Group Shot מכיל הרבה דמויות.
point of view shot (P.O.V) הוא שוט שמחקה את נקודת המבט של דמות, כאילו הצופה רואה בעיניים שלה. Over the shoulder מציב את המצלמה מאחורי כתפו של שחקן, כך שראשו משמש כמסגרת.
Reverse Shot מראה תגובה של דמות לפעולה שהראינו קודם. Master Shot הוא השוט המרכזי שמכסה את כל הסצנה, בדרך כלל בלונג שוט.
יש סרטים המכילים שוטים ארוכים במיוחד, כי זה קשה טכנית. דוגמאות מפורסמות הן: "החבל" (Rope) של אלפרד היצ'קוק, "הסנדק" של פרנסיס פורד קופולה, "2001: אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק, "סולאריס" של אנדריי טרקובסקי. יש גם סרטים צולמו ברצף אחד מלא, כמו "תיבה רוסית" (Russian Ark) שאורכו כ-96 דקות.
סיכום קצר: השוט הוא יחידת הבסיס של הקולנוע. סוגו וממדיו משפיעים על הרגש, המידע והקצב בסצנה. העריכה והאורך של השוטים מעצבים את חוויית הצפייה.

שוט הוא חלק בסרט שצולם ברצף במצלמה אחת. פריים הן התמונות שבתוך השוט.
המרחק מהמצלמה משנה מה רואים ומה מרגישים.
קלוז-אפ הוא צילום מאוד קרוב. רואים בעיקר את הראש. זה טוב להראות רגשות.
אקסטרים קלוז-אפ הוא עוד יותר קרוב. מראים פרט קטן מאוד.
מדיום שוט צולם מהמותרניים ומעלה. רואים גם ידיים ותנועות.
לונג שוט מראה את כל הגוף ואת המקום סביבו.
שוט מכונן מראה את המקום של הסצנה. הוא עוזר להבין איפה הכל קורה.
Two Shot מראה שתי דמויות. Group Shot מראה הרבה אנשים.
P.O.V הוא שוט שגורם לצופה להרגיש שהוא רואה בעיני הדמות. Over the shoulder מציב את המצלמה מאחורי כתף השחקן.
Sequence Shot הוא שוט ארוך בלי חיתוך.
אורך השוט משפיע על הקצב של הסרט. שוטים ארוכים מרגישים רגועים. שוטים קצרים מרגישים מהירים.
יש סרטים עם שוטים ארוכים מאוד, כמו "החבל" ו"2001". יש גם סרט אחד שצולם בשוט אחד בלבד, "תיבה רוסית".
בשורה התחתונה, השוטים והעריכה בונים את הסיפור והרגשה בסרט.