שוכרי אל-קוותלי

שוכרי אל-קוותלי (1891, 30 ביוני 1967) היה מדינאי ולאומן סורי. הוא כיהן כנשיא סוריה פעמיים, בין השנים 1943, 1949 ושוב בין 1955, 1958. בתקופת כהונתו הושגה עצמאותה המלאה של סוריה מן המנדט הצרפתי.

קוותלי נולד וגדל בדמשק. למד מדעי המדינה ומנהל ציבורי באיסטנבול ושירת כפקיד בתקופה העות'מאנית. בשנת 1916 הצטרף למרד הערבי והיה ממייסדי מפלגת אל-פתאת, התנועה האופוזיציונרית הבולטת באותה תקופה. בעקבות פעילותו נעצר ועונה, וניסה אף להתאבד כדי שלא למסור שמות של חברים בתנועה.

לאחר הכיבוש הצרפתי ב-1920 נמלט קוותלי לגרמניה. שם הפך לנציג בלתי רשמי של הדרישה לסיום המנדט. ב-1922 הקים יחד עם גולים סוריים את הקונגרס הסורי-פלסטיני, שקידם רעיון של עצמאות אזורית ולהקמת ישות ערבית גדולה באזור.

קוותלי חיפש תמיכה פיננסית ופוליטית לפעילותם, כולל אצל אבן סעוד מלך ערב הסעודית. מאמציו יצרו מתחים עם מנהיגי הקונגרס, והוא ניהל תנועה עצמאית שתמכה בעצמאות סוריה והסתמכה על תמיכה חיצונית.

ב-1932 שב לסוריה לאחר חנינה כללית. הצטרף לגוש הלאומי תחת הנהגתו של האשם אל-אתאסי. ב-1936 מונה לשר האוצר בממשלה, אך התפטר מהתפקיד. ב-1939 נפגש עם נציגים גרמניים והביע נכונות לשיתוף פעולה אם גרמניה תתמוך בעצמאות הערבית. הצרפתים ראו זאת בחומרה וגירשו אותו לערב הסעודית, אך ב-1941 חזר לסוריה והשתלב בפוליטיקה.

ב-17 באוגוסט 1943 נבחר לנשיא הרפובליקה. הוא שאף לנסיגה מהירה של הצרפתים ודאג לקשרים עם מנהיגים בינלאומיים כמו נשיא ארצות הברית וינסטון צ'רצ'יל. ב-1945 התגלע משבר עם צרפת, שכלל הפגזה על דמשק.

קוותלי וראש ממשלתו דרשו נסיגה מלאה של הכוחות הצרפתיים. לחץ בריטי עזר בסופו של דבר להוצאת הצרפתים. ב-17 באפריל 1946 הכריז על עצמאות סוריה.

לאחר מלחמת 1948 היחסים הפנימיים התערערו. ההפסד במלחמה וחילוקי דעות עם הקצונה הובילו להחלשת שלטונו. ב-29 במרץ 1949 הרמטכ"ל חוסני א-זעים הוביל הפיכה צבאית, וקוותלי אולץ להתפטר ולצאת למצרים. נאמניו נרדפו או גורשו.

במצרים קיבל מעמד של אורח כבוד. אחרי انقلاب הקצינים החופשיים ב-1952 הוכהן שליטה שנייה במצרים העלתה את מצבו החברתי.

קוותלי שב לסוריה ב-1955 ונבחר שוב לנשיא. בתקופת כהונתו השנייה נקט במדיניות פרו-מצרית חזקה והתקרב לברית המועצות. טיפל בהקפאת יחסים עם צרפת ובריטניה במהלך משבר סואץ, וקידם שיתוף פעולה צבאי עם הסובייטים.

המדיניות הפרו-נאצרית הביאה לבידוד סוריה אזורית ובינלאומי. בתוך המדינה היו טיהורים ופיטורים בצבא כלפי מתנגדים. בתחילת 1958 פעל ליצירת איחוד עם מצרים. בפברואר 1958 הוקמה הרפובליקה הערבית המאוחדת, והוא התפטר לטובת נאצר.

במהלך האיחוד קוותלי פרש מפעילות פוליטית, אך נשאר מבקר של מדיניות נאצר. הוא תמך בסוף האיחוד ב-1961 והביע חרטה על מה שעשה. ב-1963 עליית הבעת' לשלטון אילצה אותו לעזוב את סוריה ולמוסד בביירות.

ב-1967, בעקבות תבוסת סוריה במלחמת ששת הימים, התמוטט ונהרג ממחלה לבבית ב-30 ביוני 1967.

הדמות שלו מעורבת. מצד אחד הוא נחשב ללוחם על עצמאות סוריה ולמנהיג בולט במאה העשרים. מצד שני מבקרים מצביעים על שאפתנות אישית, שחיתות ושימוש בכוח. גם כיום זכרו מעורר מחלוקת בסוריה ובמחקר ההיסטורי.

שוכרי אל-קוותלי (1891, 1967) היה מנהיג חשוב בסוריה. הוא היה נשיא פעמיים.

נולד בדמשק ולמד ממשל באיסטנבול. הוא הצטרף למרד הערבי ב-1916. המרד היה קבוצה שנלחמה נגד השלטון העות'מני.

הצרפתים שלטו בסוריה אחרי מלחמת העולם הראשונה. קוותלי התנגד להם וברח לאירופה. שם הוא דיבר בעד עצמאות סוריה.

הוא חיפש תמיכה ממדינות אחרות, למשל ערב הסעודית. זה גרם לקשיים עם חברים אחרים בתנועה הלאומית.

ב-1932 חזר וסייע לגוש הלאומי, תנועה ששאפה לעצמאות. ב-1943 נבחר לנשיא.

הוא דרש מהצרפתים לצאת. ב-17 באפריל 1946 הכריז על עצמאות סוריה. אחרי מלחמת 1948 הפכה המדינה לאי יציבה.

ב-1949 צבא סוריה ערך הפיכה. קוותלי הוגלה למצרים. שם קיבל מעמד של אורח חשוב.

ב-1955 חזר ונבחר שוב לנשיא. הוא התקרב לנשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. ב-1958 יצר איחוד עם מצרים שנקרא הרפובליקה הערבית המאוחדת. אחרי האיחוד הוא התפטר.

לאחר פירוק האיחוד הסתגר בפוליטיקה והעביר ביקורת על נאצר. ב-1963 עזב לספר ביירות. הוא מת ב-30 ביוני 1967 אחרי אירוע לב.

אנשים זוכרים אותו כלוחם לעצמאות. אחרים זוכרים גם מרירות לגבי שאיפותיו ושחיתות שהאשימו בו.