שולמית אלוני

שולמית אלוני (1927, 2014) הייתה פעילה חברתית, חברת כנסת ושרה בממשלות ישראל. נולדה בפולין ועלתה כילדה לישראל. גדלה במשפחה ענייה בתל אביב, חוותה הפרדות משפחתיות קשות והחלה לעבוד בגיל צעיר.


בתנועת הנוער הצטרפה אלוני לשומר הצעיר. במהלך מלחמת העצמאות שירתה בפלמ"ח ובהגנה, ושילבה פעילות צבאית בהוראה. בן זוגה ליפקין נהרג במלחמה. לאחר המלחמה המשיכה בלימודי הוראה וסיימה סמינר בית הכרם. בהמשך עסקה גם בלימודי משפטים.


אלוני הייתה מורה ושילבה זאת בעבודת רדיו שהפכה אותה מוכרת. בשנים הראשונות הנחתה והגישה תוכניות שהסבירו זכויות אזרח וחוק בדרך פשוטה. בשנת 1958 פרסמה את ספר האזרחות הראשון למדינת ישראל, ספר לימוד שנעשה לפופולרי.


נישאה לראובן אלוני ב-1952. לזוג נולדו שלושה ילדים: דרור, נמרוד ואודי. הם בנו צריף בכפר שמריהו, שבו חייתה אלוני עד מותה.



אלוני הצטרפה למפא"י ב-1959 והתקדמה בפוליטיקה דרך פעילותה ברדיו. ב-1965 נבחרה לכנסת במסגרת המערך, ויצאה להגנת זכויות האדם, שוויון ומניעת כפייה דתית.


במועד שבו לא כיהנה בכנסת המשיכה לעסוק בנושאים של חוקה, נישואים אזרחיים וזכויות נשים. פרסמה ספרים ובאמצעות מאמרים וקמפיינים פעלה לשינוי מדיניות.


כחלק מהתסכול מהמפלגה הקודמת, פרשה אלוני מהעבודה והקימה את "רצ", התנועה לזכויות האזרח. רצ הייתה מפלגה קטנה אך בלטה בנושאי דת ומדינה, זכויות אזרח ושוויון.


לאחר דו"ח אגרנט הצטרפה רצ לממשלת רבין הראשונה ב-1974. אלוני כיהנה כשרה בלי תיק, אך פרשה עם סיעתה כשחברי קואליציה אחרים הצטרפו ומדיניות מסוימת גררה מחלוקת.


בעקבות חילוקי דעות פנימיים וניסיונות איחוד פוליטיים, התפרסו מהלכים רבים בין מפלגות השמאל והמרכז. חלק מהמיזמים לא הצליחו, וחלקם הובילו לפרישות ולשינויים בסיעות.


בבחירות שונות ירד כוח רצ ונשארה בה לעיתים כסיעה קטנה. אלוני הייתה ביקורתית חריפה כלפי מדיניות ממשלות ימניות, בעיקר בנושא יחס המדינה לדת ולשירות הצבאי, ופעילה בהצעות חוק ליברליות, כמו ביטול העונש על יחסים הומוסקסואליים והצעת שירות לאומי לבנות שאינן מתגייסות.


ב־1992 הובילה אלוני איחוד של רצ, מפ"ם ושינוי ברשימה משותפת שנקראה מרצ. בבחירות של אותה שנה זכתה מרצ ב-12 מנדטים, וסייעה ליצחק רבין להרכיב ממשלה.


ביולי 1992 מונתה לשרת החינוך. תביעתה לכלול לימודי אבולוציה בבית הספר הממלכתי עוררה מחלוקת קשה עם מפלגות דתיות, במיוחד ש"ס. המחלוקת הובילה למשבר קואליציוני ולפרישתה מתפקיד שרת החינוך במאי 1993. אלוני טענה שמדעים כמו תורת האבולוציה חייבים להילמד לצד נושאים דתיים.


לאחר מכן כיהנה כשרת המדע והתקשורת. במשרד התקשורת קידמה תחרות בשוק הסלולר, מה שהוזיל עלויות הטלפונים.


לאחר שחולשיה במפלגה פחתו ויוסי שריד נבחר ליו"ר, פרשה אלוני מפוליטיקה פעילה ב-1996. פרסמה ספר זיכרונות ושמרה על פעילות ציבורית וגיבוי לערכיה.


בשנת 1985 חוותה אוטם שריר הלב. בשנות התשעים עברה ניתוחים בשל דלקת בכבד. בשנותיה האחרונות סבלה מאלצהיימר, ומתה ב־24 בינואר 2014 בגיל 86. היא נקברה בקבורה דתית בכפר שמריהו, לפי בקשתה.


אלוני הייתה אתאיסטית מוצהרת ותמכה בהפרדת דת ומדינה. לאורך השנים נקטה בעמדות חזקות בעד זכויות אדם, שוויון וזכויות נשים. בהמשך חמרה ביקורתה על מדיניות ישראל בשטחים ותמכה בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס פשרה טריטוריאלית.


כתבה ספרי לימוד וספרים ציבוריים, בהם ספר האזרחות הראשון של מדינת ישראל.


קיבלה פרסים רבים, בין היתר פרס ברונו קרייסקי וזכייה בפרס ישראל לשנת 2000 על תרומה לחברה. ניתנו לה תארים לשם כבוד ממוסדות בישראל ובעולם.


לאחר פרישתה נכתבו עליה ספרים והופקו סרטים תיעודיים. שמותיה ופעילותה נלמדים בפוליטיקה הישראלית ובמעגלי זכויות האדם.

שולמית אלוני (1927, 2014) הייתה אישה שפעלה למען זכויות האדם בישראל. היא נולדה בפולין ועלתה לישראל בילדותה.


כשהייתה צעירה הצטרפה לתנועת נוער ועזרה בזמן המלחמה. שירתה בארגוני ההגנה והפלמ"ח. בן זוג שהייתה איתו נהרג במלחמה.


אלוני למדה להיות מורה ועבדה בבית ספר. היא גם עבדה ברדיו והסבירה למאזינים על זכויות וחוקים. כתבה ספר אזרחות שהיה הראשון מסוגו בישראל.


נשאה את ראובן אלוני והם גידלו שלושה ילדים.


היא הקימה את התנועה "רצ" שקידמה זכויות אזרח ושוויון. אחר כך הובילה מפלגה בשם מרצ. כיהנה כשרת החינוך וכשרת התקשורת.


כשרת החינוך רצתה שילמדו בבתי הספר גם את תורת האבולוציה. מפלגות דתיות התנגדו לכך. זה גרם לוויכוח גדול, והיא הוחלפה בתפקיד.


היא חלתה באלצהיימר לבסוף ונפטרה ב-2014 בגיל 86. היא נקברה בכפר שמריהו.


אלוני האמינה בשוויון, בזכויות נשים ובזכויות כל האנשים. היא רצתה שמדינת ישראל תהיה גם דמוקרטית וגם הוגנת.


קיבלה פרסים רבים על פועלה. בין היתר קיבלה פרס ישראל ב-2000.