השומרונים הם קבוצה אתנית־דתית קטנה שחיה בשומרון למעלה מ־2000 שנה. הם טוענים שהם צאצאי שבטי אפרים, מנשה ולוי ושומרים על נוסח מיוחד של חמשת חומשי תורה (חמישה ספרי היסוד בתנ"ך). שפתם קרובה לעברית עתיקה, וכתיבם דומה לכתב העברי הקדום. הם מכירים גם בספר יהושע אבל לא בקאנון הנבואי והכתובים כפי שמוכר ביהדות.
יש מחלוקת על מקורם. המסורת שלהם מדגישה המשכיות מקומית של שבטי ישראל. גישות מחקריות אחרות מצביעות על תערובת: חלק מהחוקרים טוענים שהאשורים הגלו אוכלוסיות והחליפו חלק מהאוכלוסייה, בעוד שאחרים טוענים שרוב התושבים נשארו בשטח. ממצאי ארכאולוגיה וגנטיקה מצביעים על שורשים משותפים עם יהודים לצד השפעות חיצוניות.
החוקר בן־ציון לוריא הציע מודל של חמישה רבדים שנוספו לאוכלוסייה המקומית לאחר הכיבוש האשורי. ארכאולוגים אחרים מעריכים שהגלים שהובאו היו קטנים ושמרו על רוב תושבי האזור.
מחקרים רפואיים וגנטיים מהמאה ה־21 תומכים באופן חלקי בטענות השומרונים ובמקורות המסורתיים של היהדות. הם מראים קרבה גנטית בין השומרונים לבין קבוצות יהודיות שונות, אך גם סימנים למיזוג עם אוכלוסיות אחרות.
על־פי המסורת השומרונית, המקום הנבחר לבניית בית־המקדש הוא הר גריזים, שם שכן המשכן והכהונה. הם שומרים על שושלות כוהנים ופרטים היסטוריים שונים שמתרכזים בהר גריזים. הסכסוך עם היהודים קשור בעיקר בשאלה זו של "המקום הנבחר".
המסורת היהודית מתארת את השומרונים (הכותים) כדיירי שומרון שהורכבו גם ממגורות ושבטים שהובאו בגלות אשור. במקורות יהודיים רבים נרשמו מתחים דתיים והיסטוריים ביניהם.
בימי בית שני התקיימו מתחים סביב שיקום הבית בירושלים. בתקופות השנים הבאות עברו השומרונים גלגולים: במאה ה־1, 6 נרשמו מרידות מול הביזנטים, רדיפות והתמעטות, ואחר כך המרת דת חלקית אחרי הכיבוש הערבי. בימי הביניים ורצף של רדיפות הצטמצמה הקהילה עד לסכנת הכחדה במאות ה־17, 19. במאה ה־20 וה־21 נרשמה התאוששות ומשקעים מחודשים בשכם וברחבי ארץ ישראל.
התקופה הפרסית: מתחים סביב שיבת הגולים ובניית בית המקדש השני. התקופה ההלניסטית והרומית: מעורבות במרידות, חורבן המקדש על הר גריזים בידי חשמונאים, וטלטלות נוספות. התקופה הביזנטית: מרידות שומרוניות גדולות ופעולות דיכוי שנגמרו בירידה מספרית. התקופות האסלאמית, הצלבנית והממלוכית הציבו לחצים שגרמו להתאסלמות חלקית ולירידה במספרים.
מספרם השתנה לאורך ההיסטוריה ממיליון בקירוב בתקופות מוקדמות, ועד להצטמקות קשה במאות המאוחרות. בתחילת המאה ה־20 נשארו עשרות משפחות בלבד. בעשורים האחרונים חלה התאוששות: נכון ל־2021 כ־840 שומרונים, רובם בקריית לוזה בהר גריזים ובשכונת נווה פנחס בחולון. ייסוד שכונת נווה פנחס נעשה ביוזמת יצחק בן־צבי כדי לאחד משפחות פזורות.
הקהילה מחולקת לארבעת בתי האב המרכזיים: צדקה, יהושע־מרחיב־הדנפי, והכהנים. השומרונים מנהלים רישום מדויק של משפחות. כדי לצמצם מחלות תורשתיות, הותר בשנים האחרונות לנשואי גברים שומרונים להינשא לנשים שאינן שומרוניות אם יקבלו את מנהגי העדה. נישואים במקרים כאלה מבוקרים רפואית.
האמונה השומרונית מתמקדת בחמישה עיקרי אמונה ושירות דתי סביב הר גריזים. יש להם נוסח תורה משלהם, חגים ופרקטיקות דתיות שמזכירות את היהדות אך שונות בפרטים.
אוסף כתבי היד השומרוניים הוצא ופורש בספריות בעולם; חלק גדול מהכתבים נמכר במאות הקודמות. היום נותרו בידי הקהילה רק מאות כתבי־יד.
רבים מהם דוברי עברית וערבית. תושבי חולון הם אזרחים ישראלים ומתגייסים לצה"ל. תושבי קריית לוזה מחזיקים גם תעודות פלסטיניות ולעיתים גם ירדניות. הקהילה מוכרת רשמית כעדה נפרדת, ויש לה נציגים במוסדות השונים מטעמים מקומיים.
השומרונים הם עם קטן שחי בשומרון כבר אלפי שנים. הם מאמינים במיוחד בחמישה חומשי תורה. (תורה = חמשת ספרי היסוד של משה.)
הם אומרים שהם צאצאי שבטי אפרים ומנשה. חוקרים מצאו שיש גם השפעות נוספות, ולכן כנראה יש שם ערבוב היסטורי.
לפעמים היו להם מריבות ורדיפות. בתקופות שונות רבים מהם הומרו לדת אחרת. הקהילה הצטמצמה מאוד במאות הקודמות. במאה ה־20 וה־21 הם התאוששו מעט.
ב־2021 היו כ־840 שומרונים. רובם גרים בהר גריזים ובשכונת נווה פנחס בחולון. בתי־אב מרכזיים הם משפחת הצדקה, משפחות אפרים ושבט הכהנים.
הם חוגגים חגים משלהם ועמודים על קדושת הר גריזים. יש להם מגילת תורה מיוחדת בכתב שונה.
חלקם אזרחים ישראלים וחלקם גם בעלי תעודות פלסטיניות. בחולון צעירים מתגייסים לצבא, בהר גריזים מעדיפים לא להתגייס. כדי להילחם במחלות גנטיות, רבים נישאים היום גם לנשים שאינן שומרוניות אם הן מקבלות את מנהגי הקהילה.
לשומרונים יש כתבי־יד עתיקים. רוב הכתבים נמצאים היום בספריות בעולם, ורק מעט נותר בבית הקהילה.
