שועל איים אפור

שועל איים אפור (Urocyon littoralis) הוא שועל קטן שחי בשישה מתוך שמונת איי התעלה של קליפורניה. זהו השועל הקטן בארצות הברית, ומין זה מחולק לשישה תת-מינים, כשכל תת-מין ייחודי לאי שלו.

שועל האיים התפתח מהשועל האפור היבשתי (U. cinereoargenteus). גודלו הקטן קשור לתופעה שנקראת ננסות מקומית, מצב שבו חיות שמבודדות על אי נוטות להתקזז ולפתח גופים קטנים בגלל מחסור במשאבים. זו צורת ספציאציה אלופטרית, כלומר היווצרות מין חדש בגלל בידוד גאוגרפי.
למין שישה תת-מינים שיצרו הבדלים גנטיים ופיזיים בין האיים. כנראה הגיעו האבות לאיים הצפוניים לפני כ־10,400, 16,000 שנים, ואילו חלק מהאיים הדרומיים נתפסו מאוחר יותר, אולי בעזרת בני אדם.

גודל השועל דומה לחתול ביתי. ראשו וגופו כ־48, 50 ס"מ, וזנבו קצר יותר מזנבו של השועל היבשתי. משקלם 1.3, 2.8 ק"ג, כשהזכרים בדרך כלל גדולים מהנקבות. הפרווה אפורה בראש, אדמדמה בצדדים ולבנה בבטן ובצוואר, עם פס שחור בזנב. השעירה מוחלפת פעם בשנה בין אוגוסט לנובמבר.

השועלים בדרך כלל יוצרים זוגות מונוגמיים ומתרבים בעונת האביב. ההיריון נמשך כ־33, 50 יום. הנקבות ממליטות 1, 5 גורים, בדרך כלל שניים או שלושה. הגורים נולדים עיוורים וכבדים כ־100 גרם. הם יוצאים מהמאורה בתחילת הקיץ, נינקים 7, 9 שבועות, ושני ההורים מטפלים בהם. בגרות מינית מגיעה כעבור כ־10 חודשים.

בית הגידול המועדף הוא שיחים צפופים שמספקים פירות כל השנה, אך השועלים חיים בכל סוגי בתי הגידול של האיים. מספר שועלים בכל אי בדרך כלל אינו עולה על כ־1,000 פרטים.
התזונה מגוונת: פירות, חרקים, ציפורים, ביצים, סרטנים, לטאות ומכרסמים קטנים. הם נוטים לנדוד לבד, פעילים ביום ובאור ראשון ובין הערבים. היסטורית הם לא חששו מבני אדם ולכן קלים לאילוף. תקשורת מתבצעת בקולות, ריחות ומחוות, והם מסמנים טריטוריה באמצעות שתן וצואה.

בשנות ה־90 נרשמו ירידות חזקות באוכלוסיות באיים רבים. דוגמאות בולטות הן: סן מיגל מירידה מ־450 ל־15 בוגרים עד 1999; סנטה קרוז מירידה מ־2,000 לכ־135 עד 2000; וסנטה רוזה מירידה מ־1,500 ל־14. הסיבה העיקרית היתה טריפה על ידי העיט הזהוב, שהופיע באיים בשנות ה־90; הקן הראשון תועד בסנטה קרוז ב־1999. בנוסף, מחלות וטפילים שמובאים מהיבשת, ובייחוד אלה שנישאים על ידי כלבים מבויתים, פגעו קשה באוכלוסיות. התפרצות כלבלבת ב־1998 הכחידה כ־90% מהאוכלוסייה בסנטה קטלינה. גם חיות מושמעות שהובאו לאיים, כמו חזירים ועזים, פגעו בבית הגידול ובזמינות המזון.

ב־2004 סומנו ארבעה תת-מינים כמין בסכנת הכחדה ברמה פדרלית. שירות הפארקים וקבוצות שימור הפעילו תוכניות רבייה בשבי באיים סן מיגל, סנטה רוזה וסנטה קרוז. שיטות השיקום כוללות החזקה בשבי, חיסונים באי קטלינה, איסור על חיות מחמד בפארק, סילוק חזירי בר, וגם הוצאה של עיטים זהובים מהאיים והאצה בהשבת העיטם לבן-הראש לאיים. נקודות מפתח לשיקום הן: הסרת העיט הזהוב, שיקום המערכת האקולוגית ומניעת מחלות. תוכניות אלה יקרות ולעיתים בסכנת ביטול.

שועל האיים האפור הוא שועל קטן בגודל של חתול. הוא חי בשישה איים ליד חופי קליפורניה.

השועל התפתח משועל אפור שחי ביבשה. כל אי ישבו שועלים קצת שונים.
תת-מין זו מילה שמשמעותה: קבוצה בתוך מין שחיה במקום אחר.
ננסות מקומית פירושה שחיות על האי קטנות יותר כי אין הרבה אוכל.

אורכו של הראש והגוף כ־48, 50 ס"מ. הזנב קצר יחסית. משקלו בין 1.3 ל־2.8 ק"ג. צבעו אפור בראש, אדמדם בצדדים ולבן בבטן. הוא משנה פרווה פעם בשנה.

זוגות שועלים מתרבים באביב. הנקבה ממליטה 1, 5 גורים. הגורים נולדים עיוורים וקלים מאוד. האם מניקה אותם 7, 9 שבועות. גם האבא עוזר לגדל אותם.

השועלים חיים בשיחים צפופים שאוכלות מספקות כל השנה. הם אוכלים פירות, חרקים, ציפורים, ביצים, סרטנים, לטאות ומכרסמים קטנים. הם בדרך כלל הולכים לבד. הם פעילים בעיקר ביום ובזריחה ובשקיעה. בעבר הם לא פחדו מבני אדם.

בשנות ה־90 חלו ירידות חזקות במספר השועלים. זה קרה בגלל עיטים זהובים שהגיעו לאיים ועודדו טריפה, ומחלות שהובאו על ידי כלבים מבויתים. ב־1998 התפרצות מחלה הרגה הרבה שועלים באי קטלינה. כדי לעזור לשועלים, הם הוגנו בחוק ב־2004, הוקמו תוכניות רבייה בשבי, הוחסנו חלק מהשועלים, והגבילו חיות מחמד בפארק. גם מסירים חזירי בר ועוזרים לעיטים אחרים לחזור, כדי לדחוק את העיטים הזהובים מהאיים.