שופט

שופט הוא אדם שמכריע בבית המשפט בסכסוכים בין צדדים, או בענישה ובחינה של אישום פלילי שהגישה המדינה נגד נאשם. השופטים הם חלק מהרשות השופטת, ומצופה שיעבדו לפי החוק ללא משוא פנים וללא לחצים.

אופן עבודת השופט משתנה בין מדינות. קיימות שתי שיטות עיקריות להכרעה ושיפוט, וכאמור יש הבדלים בין המינוי לבית המשפט העליון לבין ערכאות נמוכות יותר.

שיטות המינוי בעולם שונות. בחלק מהמקומות המינוי לבית דין לחוקה או לבית המשפט העליון נבדל מהמינוי לערכאות נמוכות.

פעילות השופטים בישראל מוסדרת בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט. בתי דין מיוחדים, כמו השיפוט הצבאי, מפועלים לפי חוקים מתאימים.

כדי להתמנות נדרשים תנאי כשירות מסוימים. למעשה, ניתן למנות לבית המשפט העליון גם משפטאי מובהק שאינו בעל השכלה פורמלית במשפטים. בפועל נדיר המינוי הזה; דוגמה בודדת היא מינוי הרב שמחה אסף בשנת 1949.
בבתי דין מסוימים מכהנים גם שופטים שאינם עורכי-דין, למשל נציגי ציבור בבית הדין לעבודה.
בשנת 2009 הוחלט שהמועמדים לשיפוט יעברו מבחני התאמה וקורס הערכה, כולל ליווי פסיכולוגי.

גיל הפרישה לשופט הוא 70. תיקון משנת 2006 אפשר מינוי של "שופט עמית", מי שכבר שימש שופט ופרש, לשירות זמני. שופט עמית אינו יכול לעבור את גיל 75 ויכול לכהן תקופה אחת בלבד.

הוועדה לבחירת שופטים כוללת תשעה חברים: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים שנבחרים על־ידי שופטי בית המשפט העליון, שר המשפטים (יושב ראש הוועדה) ושם שר נוסף שקובעת הממשלה, שני חברי כנסת שנבחרים על־ידי הכנסת, ושני נציגים של לשכת עורכי הדין.

על החלטות שיפוטיות יש אפיקי ביקורת כגון ערעורים (בקשות לבחון שוב החלטה). באפשרות הציבור לפנות לנציבות תלונות הציבור על שופטים. עיקרון פומביות הדיון (דיון פתוח לציבור) משמש כלי ביקורת נוסף, למעט תיקים סגורים. במקרים חמורים אפשר להדיח שופט.

הדחה אפשרית רק לאחר המלצה של שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון, ולפיה הוועדה למינוי שופטים חייבת לאשר זאת ברוב של שבעה מתוך תשעת חבריה. הדרישה לרוב גבוה נועדה לשמור על עצמאות השופטים.

חוק בתי המשפט תיקן ב-2004 כללים לפסלות שופט (הוראה ששופט ימנע מלשבת בדין): קרבה משפחתית לצד להליך; עניין כספי או אישי ממשי של השופט או בני משפחתו; או מעורבות קודמת של השופט באותו עניין בתפקיד אחר.

תפקיד השופט הוא לפרש את החוק וליישמו בצורה הוגנת. נדרשות מקצועיות, נייטרליות ומחוייבות לנורמות התנהגות גבוהות.

שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה הדגישה את הצורך בנורמות התנהגות גבוהות ובשמירה על אתיקה שיפוטית.

שופט הוא אדם שמכריע במחלוקות בבית המשפט. הוא גם דן בעבירות שעליהן המדינה מאשימה אדם.
שופט צריך להיות הוגן ולא להעדיף אף אחד.

במקומות שונים יש דרכים שונות לעבודת השופט.

בישראל יש ועדה שממינה שופטים. הוועדה כוללת תשעה חברים.

הפעילות של שופטים מוסדרת בחוק יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט.
יש גם בתי דין מיוחדים, כמו בתי דין צבאיים.

במקרים נדירים מונו שופטים בלי תואר משפטי פורמלי. כך קרה פעם אחת ב-1949.
יש מקרים ששופטים שהיו פרשו חוזרים כ"שופט עמית" לתקופה קצרה.
גיל הפרישה הרגיל הוא 70.

הוועדה למינוי שופטים כוללת את נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים, נציגי כנסת, נציגים מהלשכה ועוד.

אפשר לערער על פסק דין (לבקש בדיקה שנייה). ערעור זה בודק אם ההחלטה נכונה.
יש גוף של תלונות הציבור על שופטים. רוב הדיונים פתוחים לציבור.

שופט מוחלף רק אחרי המלצה של שר המשפטים או נשיא בית המשפט העליון.
הוועדה צריכה להצביע ברוב של שבעה מתוך תשעה כדי להדיח שופט.

שופט לא יישב אם יש קרבה משפחתית לצד בהליך. קרבה זו היא משפחה קרובה.
שופט גם לא יישב אם יש לו עניין כספי או עניין אישי בתיק.
אם השופט היה מעורב קודם בתיק, הוא גם לא ישפוט בו.

השופט מפרש את החוק ומחליט לפי העובדות.

שופטים נדרשים להתנהג לפי כללים אתיים גבוהים.