שורת המתנדבים

"שורת המתנדבים" הייתה תנועה אזרחית שקמה בישראל בתחילת שנות ה‑50. מייסדיה היו אליקים העצני וחנן רפפורט. בתחילה התמקדה בתנדבות חברתית לעזרה בעולים, ובהמשך חשפה גם מקרים של שחיתות ציבורית.

השֵם לקוח מהמילה "שורה" ומהשורה מתוך שיר שהיווה סמל בקרב ארגונים ממלחמת המחתרות. התנועה פעלה מחוץ למסגרות מפלגתיות וכך קיבלה את שמו.

התנועה נוסדה ב‑1951 בתוך תא סטודנטים של מפא"י באוניברסיטה העברית, אך פעלה באופן עצמאי. בתחילה אנשי השורה עבדו בהתנדבות בקרב עולי מעפורות ובפרוזדור ירושלים. הם לימדו עברית, סייעו בתזונה ועזרו בהתמודדות מול רשויות. הפעילות זכתה לתמיכת חלק ממנהיגי המדינה והאהדה הציבורית, בימים של מצוקה כלכלית.

לאט לאט נוצרו שני אגפים: אחד לסיוע לעולים ואחד למלחמה בשחיתות. אנשי השורה חשפו מספר פרשיות, ביניהן חשדות לכאורה בסגירת תיקים ובהעדפות אישיות. ב‑1953 הציעו לסמן כלי רכב ממשלתיים כדי לזהות שימוש לא ראוי.

בשנת 1955 פרסמה השורה חוברת בשם "סכנה אורבת מבפנים" שבה נכללו טענות על העדפות שניתנו על ידי עמוס בן‑גוריון, סגן המפקח הכללי של המשטרה, לקבלנים ולאנשי עסקים המקורבים אליו.

עמוס בן‑גוריון תבע דיבה באשמת פרסום טענות כוזבות. העילה הייתה טענת השורה שלפיה תיק חקירה בשם "אירס״ו" נסגר בהשפעתו של בן‑גוריון. תיק אירס"ו התייחס לכספי קרן השילומים הגרמנית ולרכישות שנעשו באמצעותם.

עורכי הדין שניהלו את ההגנה התנדבו: בין היתר שמואל תמיר. בתחילת המשפט ניסו הנתבעים לעיין בתיקי המשטרה; בית המשפט המחוזי סירב אך בג"ץ הורה לאפשר עיון שיפוטי במידע.

המשפט המחוזי בתל‑אביב נמשך כחמישה חודשים והעסיק את הציבור. המפקח הכללי, יחזקאל סהר, שהיה עד התביעה, חזר בו מעדותו והודה כי שיקר. בסוף יולי 1957 פסק בית המשפט לטובת עמוס בן‑גוריון: השורה הורתה על דיבה והוטלו עליה פיצויים כבדים, כולל תשלום שכר‑טרחת עורך דין.

הנתבעים ערערו לבית המשפט העליון. בפסק דין מ‑3 ביוני 1960 ביטל בית המשפט חלקים מרכזיים מפסק דינו של המחוזי. בית המשפט מצא שהתיק אירס"ו נסגר שלא כדין, כלל לא האמין לחלק ניכר מעדות עמוס בן‑גוריון והגדיר תפקוד חלק מהמשטרה בעייתי. סכום הפיצויים הוקטן, וחלק מהכסף החזיר לעותרים.

פסק הדין העליון חשף בעיות בהתנהלות המשטרה ובשימוש בחסיון תיקים. בעקבות ההליכים נפגעו הממון והנכסים של השורה: התרומות פחתו, רבים מהמתנדבים עזבו, והארגון דעך עד שהפסיק את פעולתו באמצע שנות ה‑50. הפרשה נחשבת לציון דרך ביחס לשלטון החוק ולעצמאות העיתונות והמערכות החוקרות.

שורת המתנדבים הייתה קבוצת אנשים שעזרו לאחרים בישראל בשנות ה‑50.
הם עזרו לעולים ולמזקקי משפחות.

השם לקוח מהמילה "שורה" ומהשורה בשיר שהיה מוכר בעבר.

הם התחילו ב‑1951 כאנשי סטודנטים.
הם לימדו עברית לעולים ועזרו להם מול הרשויות.
הרבה אנשים אהבו את העבודה שלהם.

בהמשך הם גם בדקו חשדות לשחיתות. שחיתות פירושה כשמי שמשלוט משתמש בכוחו לרעה.
הם פרסמו חוברת בשם "סכנה אורבת מבפנים" שבה העלו טענות כאלה.

אדם בשם עמוס בן‑גוריון תבע את אנשי השורה בבית משפט על דיבה.
דיבה זו אומרת שמפרסמים דברים לא נכונים שפוגעים באדם.
במשפט התברר שהמפקח הכללי של המשטרה, יחזקאל סהר, שיקר בעדותו.

בית המשפט הורה לשורת המתנדבים לשלם פיצויים בתחילה.
בהמשך בית משפט גבוה יותר קיבל חלק מהטענות של השורה והקטין את הפיצויים.
אחרי המשפטים פחתו התרומות והפעילות של השורה פסקה באמצע שנות ה‑50.