שושנת הרוחות

שושנת הרוחות היא תרשים שמראה מאיזה כיוון נושבת הרוח וכמה היא חזקה. הכיוונים העיקריים הם צפון, דרום, מזרח ומערב, ויש גם כיוונים שביניים כמו צפון-מזרח ודרום-מערב. לעתים מוסיפים כיוונים משניים עד 32 בסך הכל.

שושנת הרוחות משמשת מטאורולוגים (מדענים של מזג אוויר) כדי להציג בתמציתיות את כיוון ומהירות הרוח במקום ובתקופה מוגדרת. התרשים מוצג כמעגל שבו אורך כל חישור מצביע על תדירות, כמה זמן הרוח מגיעה מאותו כיוון. מעגלים קונצנטריים (מעגלים אחד בתוך השני) מייצגים רמות תדירות שונות, ורצועות בצבע מציינות טווחי מהירות.

שושנת הרוחות בעלת 16 הכיוונים מיוחסת לטימוסתנס מרודוס, ספן ומדען מהמאה השלישית לפני הספירה. הוא עבד לצי של תלמי השני במצרים וחיבר הוראות שיט שהשתמשו בשושנת הרוחות כדי לנווט.

בימי הביניים הוצגה שושנת הרוחות במפות כדי להראות באיזה כיוון נשבו הרוחות. לא הבחינו אז בין הכיוון הקרדינלי לבין הרוח שנשבה ממנו. בסמלים השתמשו בצלב למזרח ובפלר דה ליס (סמל פרח) לצפון.

בשושנת הרוחות המודרנית החישורים סביב המעגל מצביעים על תדירות הרוח מכל כיוון. חישור ארוך יותר פירושו שרוח נשבה משם יותר פעמים. לעתים מחלקים כל חישור לרצועות צבעוניות שמראות מהירות רוח שונה. שושנת הרוחות עוזרת גם בתכנון מסלולי המראה ונחיתה בשדות תעופה, כי מטוסים מעדיפים להמריא ולנחות נגד הרוח.

בתנ"ך יש שמות כיוונים שונים: "קדם" ו"מזרח" לכיוון המזרח; "ימה" לכיוון המערב; "צפון" ו"נגבה" לצפון ולדרום בהתאמה. פירוש הכיוונים ברוב המקרים נקבע מנקודת מבט של אדם שפניו לפנות מזרחה, כלומר כשהוא עומד ומסתכל לכיוון זריחת השמש.

שושנת הרוחות היא ציור שמראה מאיפה הרוח באה וכמה היא חזקה. יש בו את ארבעת הכיוונים: צפון, דרום, מזרח ומערב. יש גם כיוונים כמו צפון-מזרח.

לפני הרבה שנים המציא טימוסתנס מרודוס תרשים עם 16 כיוונים. הוא היה ספן ועזר לבנות ספרי שיט.

במפות ישנה שושנת רוחות כדי לדעת מאיפה נושבת הרוח. לפעמים ציירו סמל פרח לצפון וצלב למזרח.

בתרשים כל חץ או חישור מראה כמה פעמים נשבה הרוח מאותו כיוון. צבעים מראים אם הרוח חזקה או חלשה. בשדות תעופה בודקים את שושנת הרוחות כדי לבחור מסלולים טובים למטוסים.

בתנ"ך יש מילים ישנות לכיוונים. "קדם" ו"מזרח" הם כיוון המזרח. "ימה" הוא המערב. לפעמים מחשבים את הכיוונים כשמחזיקים את הפנים למזרח.