שזיף

השזיף (שם מדעי: Prunus subg. Prunus) הוא תת-סוג, קבוצה בתוך סוג של עצים, במשפחת הורדיים. פרי השזיף נאכל טרי, מבושל לקינוחים או ריבות, מיובש, וממוצע להפקת מיץ. מיץ שזיפים יכול גם לתסוס ליין, ואחרי זיקוק מפיקים ממנו ברנדי שנקרא סליבוביץ'.

בסוג Prunus יש כמה תתי-סוגים. בתת-הסוג Prunus נדונים כאן בעיקר השזיף האירופאי (Prunus domestica) ושזיף היפני (Prunus salicina). שזיף דובדבני (Prunus cerasifera) נפוץ בגינות נוי בגלל עליו הבורדו ופירותיו הקטנים. גם המשמש (Prunus armeniaca) נכלל לעתים בתת-הסוג הזה, ויש החלוקה לקבוצת המשמש וקבוצת השזיף כדי להבחין ביניהם.

פירות השזיף מתוקים או חמצמצים, עסיסיים ואכילים כמוהם. אפשר לייבשם, שם הם עשירים בסיבים תזונתיים שעוזרים לתפקוד המעיים. במיץ יש נוגדי חמצון שעשויים להאט תהליכי הזדקנות.
השזיפים משתנים בגודל, בפרי ובצבע העור: צהוב, לבן, ירוק, אדום וסגול. השזיף האירופאי בדרך כלל מוצק ומתוק יותר מהיפני.
עצים מגיעים בדרך כלל ל-4, 6 מטרים. הפרחים בדרך כלל לבנים, לעתים ורודים או אדמדמים, ויש להם חמישה עלי כותרת. ההאבקה נעשית בעיקר על ידי דבורים. בעונה טובה כ-50% מהפרחים הופכים לפירות.

המין היחיד שגדל בר בישראל הוא שזיף הדב. במורדות החרמון נמצאו עצים של Prunus cerasifera. בחפירות מצדה נמצאו שרידים של שזיף-כרז ושזיף-הגן, וממצא זה מצביע על יבוא שזיפים מסוריה כבר בימי הורדוס. בתוספתא מוזכרים שמות שזיפים עתיקים המשויכים לסוגי השזיפים המוכרים.

שזיף הוא פרי של עץ ממשפחת הורדיים. שמו המדעי הוא Prunus subg. Prunus. אפשר לאכול את השזיף טרי. גם מבשלים אותו לעוגות ולריבות. שזיפים מיובשים ומתאימים כנשנוש.

"תת-סוג" פירושו קבוצה קטנה בתוך משפחה גדולה של עצים. יש כמה סוגי שזיפים. השזיף האירופאי והשזיף היפני הם שניים חשובים. יש גם שזיף דובדבני שמגדלים בגינות.

השזיפים יכולים להיות צהובים, אדומים או סגולים. חלקם מתוקים וחלקם חמצמצים. העץ יכול לגדול עד כארבעה עד שישה מטרים. לפרחים יש חמישה עלים צבע לבן או ורוד. דבורים עוזרות להעביר אבקה, וככה נוצרים פירות.

בארץ גדל בעיקר שזיף אחד בר. בחפירות בצדק מצאו שזיפים ישנים. זה מראה ששזיפים היו מוכרים כאן כבר לפני הרבה שנים.