שטפן היים

שטפן היים (הלמוט פליג, 1913, 2001) היה סופר יהודי-גרמני, בולט במיוחד בספרות של גרמניה המזרחית. נולד בקמניץ ולמד ברלין עיתונאות, ספרות ולשון גרמנית. עם עליית הנאצים ב-1933 ברח לצ'כוסלובקיה, ומשם היגר לארצות הברית.

בניו יורק ערך שבועון גרמני-אמריקני, ובהתחלת מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא האמריקני כחלק מתוכנית נוער. השירות הצבאי העניק לו אזרחות אמריקאית והוא נלחם באירופה; זכה בעיטורים ושב להמשך לימודיו בארה"ב.

היים פרץ לתודעה כסופר בארצות הברית. ספרו הראשון היה רומן תיעודי (רומן המבוסס על עובדות אמיתיות) על חיילים אמריקנים באירופה, והפך לרב-מכר. אחר כך פרסם רומנים נוספים, שחלקם עובדו לקולנוע.

בעקבות אכזבה מצורת החיים האמריקאית והגאות הפטריוטית, החזיר לנשיא אייזנהאואר את עיטוריו. ב-1953 עבר לברלין המזרחית והתמקם שם.

במזרח גרמניה זכה למעמד כסופר מרכזי. כתב בעיקר רומנים היסטוריים שנגעו בנושאים טעונים: הברחות וסחר לא חוקי בין מזרח ומערב, צנזורה (איסור לפרסם חלקים מהדברים) ומהפכת 1918, 19 בגרמניה. הרשויות ראו ברבים מספריו ביקורת על הדוגמטיות והשפילו אותו בפומבי; חלק מספריו נאסרו במזרח אך פורסמו במערב, שם קיבלו התעניינות רבה.

בשנות ה-70 פרסם את "דו"ח המלך דוד", אלגוריה על שכתוב ההיסטוריה בידי שליטים. בשנות ה-80 זכה לחופש פעולה גדול יותר. הופיע בטלוויזיה של מערב-גרמניה וביקר בישראל לרגל יציאת ספרו "אחשורוש מלך היהודים".

ב-4 בנובמבר 1989 נאם בפני קהל עצום בברלין במהלך אירועי נפילת חומת ברלין. ב-1994 נבחר לבונדסטאג (הפרלמנט הגרמני), אך התפטר ב-1995 כמחאה על העלאת שכר חברי-הפרלמנט. ב-1993 זכה בפרס ירושלים בספרות. נפטר בגיל 88 בזמן שהותו בישראל, ונקבר בבית הקברות היהודי בוייסנזה בברלין.

שטפן היים נקרא גם הלמוט פליג. הוא נולד ב-1913 בקמניץ. משפחתו הייתה יהודית. למד ברלין וגר אחרי כן בארצות הברית.

כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הוא ברח לאמריקה. שם ערך עיתון והתגייס לצבא האמריקני. השירות נתן לו אזרחות אמריקאית.

היים כתב ספרים רבים. ספרו הראשון היה רומן תיעודי. רומן תיעודי הוא ספר שמבוסס על עובדות אמיתיות.

לאחר כמה שנים חזר לגרמניה המזרחית ב-1953. שם הפך לסופר חשוב. הרבה מספריו דיברו על הברחות, צנזורה (כאשר אסור לפרסם משהו) ומהפכות היסטוריות.

השלטונות לעיתים כעסו עליו וחסמו חלק מספריו. אבל במערב קיבלו אותו מאוד.

בשנים האחרונות לחייו נאם בהפגנה גדולה בברלין ב-1989. ב-1994 נבחר לפרלמנט הגרמני. ב-1993 קיבל פרס ירושלים בספרות. הוא מת ב-2001 בזמן שהותו בישראל, ונקבר בברלין.