שיהאב

שיהאב (בערבית: شهاب, פירוש המילה: "מטאור") היא סדרת טילים בליסטיים. טיל בליסטי הוא טיל שעף במסלול גבוה ונופל אל המטרה בלי להנחותו בזמן הטיסה. הסדרה פותחה על ידי משרד ההגנה האיראני בסיוע קוריאה הצפונית.

הסדרה התחילה עם שיהאב-1, שנכנס לשירות ב-1988, והמשיכה בשיהאב-2 ושיהאב-3. את הפעלת הטילים מנהל חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה האסלאמית (המכונים גם משמרות המהפכה או IRGC).

תוכנית הטילים התחילה אחרי המהפכה באיראן ב-1979, מתוך רצון להחזיק אמצעי הרתעה אסטרטגי. במהלך מלחמת איראן, עיראק בשנות ה-80 השתמשו בכוחות איראניים בטילי סקאד (Scud). איראן רכשה סקאדים מסוריה, לוב וקוריאה הצפונית. קוריאה הצפונית פיתחה גרסאות מקומיות בשם הוואסונג (Hwasong), ובסיועה איראן רכשה יכולת ייצור מקומית. לכן שיהאב-1 ושיהאב-2 מבוססים על פיתוחים רוסיים וצפון־קוריאניים.

פיתוח שיהאב-3 החל ב-1993 על בסיס טכנולוגיית הנודונג-1 הצפון־קוריאני. ניסויי מנוע בוצעו לקראת סוף שנות ה-90, והטיל נכנס לשירות ב-2003. בהמשך נטען שאיראן החלה לפתח גרסאות ארוכות טווח נוספות, וכן ניסתה לפתח דגמים לשיגור לוויינים. חלקים מתכניות אלה הועברו לפיתוח המשגר הסאפיר.

שיהאב-1 הוא גרסה של הסקאד-B. הוא יכול לשאת ראש קרב כבד של כ־1,000 ק״ג או ראש קרב בלתי־קונבנציונלי (נשק שאינו חומר נפץ רגיל). הטיל שימש במלחמת איראן, עיראק והוא מופעל על ידי משמרות המהפכה, וכן הופעל על ידי חזבאללה בלבנון ובסוריה.

שיהאב-2 מבוסס על הסקאד-C שנרכש מקוריאה הצפונית. טווחו ויכולת הנשיאה דומים לשיהאב-1, והוא יוצר במפעלים באיראן.

שיהאב-3 הוא פיתוח איראני המבוסס על נודונג-1. הוא טווח בינוני ויכול לפגוע במטרות בשטח ישראל לפי הדיווחים. ראשי הקרב שלו נעים בין כ־700 ל־1,000 ק״ג. ניסויים נערכו בשנים 1998, 2003, והטיל נכנס לשירות ביולי 2003.

שיהאב פירושו "מטאור". זו סדרת טילים שמייצרת איראן בעזרה מקוריאה הצפונית.

הסדרה נוצרה אחרי 1979 כדי להגן על איראן. בזמן מלחמת איראן, עיראק בשנות ה-80 השתמשו בטילים מהסוג הזה כדי לפגוע בערים בעיראק.

קודם כל קנו סקאדים (סוג של טיל) מסוריה ולוב. קוריאה הצפונית בנתה טילים דומים בשם הוואסונג. אחר כך איראן התחילה לייצר טילים בעצמה וקראה להם שיהאב.

שיהאב-1 הוא גרסה של טיל סקאד. הוא יכול לשאת ראש קרב גדול. הוא שימש במלחמה ומופעל על ידי משמרות המהפכה.

שיהאב-2 דומה לשיהאב-1 והוא יוצר באיראן.

שיהאב-3 פותח כדי להגיע למטרות רחוקות. הוא נבדק בסוף שנות ה-90 והפך למבצעי ב-2003.