שייח'

"שייח'" (בערבית: شيخ, תעתיק שַיח') הוא תואר מנהיג שבטי או דתי בערביות. משמעות המילה בערבית קשורה לזקנה ולקדימות, אבל השייח' לא חייב להיות זקן פיזית. השם משמש למנהיג שבט, לאחד מזקני הקהילה, לאיש דת משכיל (עולמא), ובמספר מקרים גם לנשים.

בצורתו המסורתית, השייח' אחראי על ענייני השבט: נישואין, סחר, נדידות, טיפול בעדרים, ופסקי דין מקומיים. בתרבויות סופיות (סופיות = ענף רוחני באיסלאם) השייח' הוא לעתים ראש המסדר הרוחני.

מעמד השייח' בדרך כלל עובר בירושה מאב או מסב. ברוב המקרים התפקיד נעשה בהתנדבות, ולפעמים המעמד הולך ונחלש בחברות בדואיות מודרניות.


המילה נובעת משורש של שלוש אותיות שקשור לזקנה: ש-י-כ'. באופן מילולי מתארת מילה זו אדם בכיר או אצילי. בהיסטוריה היא הפכה לתואר גם למשפחות מלוכה בחצי האי ערב. עם התפשטות האסלאם, השימוש התרחב והפך גם לתואר של מלומדים ואנשי דת באזורים מוסלמיים באפריקה ובאסיה.



בהר הלבנון, בקרב משפחות דרוזיות ונוצריות פיאודליות, שייח' סימל שליט מקומי. אחרי הכיבוש העות'מאני ב-1516 השתנה מעמד זה, ובתקופת האימפריה הוטמעו שיטות מס כמו ה"אילטיזאם" (אילטיזאם = שיטת מס חוות שהונהגה בעידן העות'מאני).


בחצי האי ערב התואר שימש גם למשפחות מלוכה. דוגמה בולטת היא בית א-סבאח שבכווית. במפרץ הפרסי נהוג להשתמש בתואר כמעט לכל בני בתי המלוכה.


במגרב, בתקופת שושלת אל-מוואחידון, מועצת השייח'ים בחרה לעיתים את הח'ליף. השייח'ים ייצגו שבטים שונים ועזרו בארגון צבאי במידת הצורך.



באזורי האיסלאם בקרן אפריקה, שייח' משמש כתואר אצולה או כבוד. בחברה הסומלית התואר שמור למנהיגים ולאנשי דת מוסלמים בכירים.


במערב אפריקה השימוש בתואר נפוץ לתיאור חוקרים ומנהיגים מוסלמים. במדינות כמו סנגל, ניז'ר וגמביה מבטאים את המונח בדרך כלל כ"צ'ייח'" (Cheikh).

שייח' (בערבית: شيخ, קראו: שַיח') הוא כינוי למנהיג בשבט או לאדם חשוב. המילה קשורה ל"זקן" אבל השייח' לא חייב להיות זקן אמיתי.

השייח' דואג לענייני השבט. הוא עוזר בנישואין, בסחר, בנדידות ובטיפול בעדרים. לפעמים הוא גם איש דת. בחלק מהמקומות שייח' הוא ראש מסדר סופי. (סופי = קבוצה דתית בתוך האיסלאם.)

התפקיד עובר בדרך כלל בירושה, מהאב או מהסב. היום במקומות בדואיים התפקיד כבר פחות חשוב.


המילה באה משורש שעוסק בזקנה. בהיסטוריה היא שימשה גם למלכים ולאנשי דת באזורים מוסלמיים.


בחצי האי ערב אמרו את התואר גם על משפחות שלטון. לדוגמה, בבית א-סבאח בכווית.


בזמן השושלת אל-מוואחידון במגרב, מועצת השייח'ים בחרה לפעמים את השליט.


באפריקה המוסלמית שייח' משמש גם ככבוד למנהיגים ולחוקרים. במערב אפריקה אומרים את המילה לעתים כ"צ'ייח'".