שימוע הוא הליך שבו אדם מקבל הזדמנות להשמיע את טענותיו לפני שמקבלים החלטה משמעותית בעניינו.
הזכות לשימוע מוכרת במערכת הישראלית בתחומים שונים. במישור הפלילי עוגנה הזכות בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי בשנת 2000, והיו הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה שנקבעו עוד ב-1991 ועדכנו אותן ב-2003 (גרסה 4.3001).
לפני הגשת כתב אישום (הגשת טענות פורמליות נגד חשוד) נהוג לערוך שימוע. לפי החוק, רשות התביעה שמקבלת את חומר החקירה בענייני פשעים חייבת להודיע על כך לחשוד. החשוד יכול לפנות בתוך 30 יום בבקשה מנומקת שהרשות תימנע מהגשת כתב אישום. מי שבחר לשתוק בחקירה לא יכול להעלות את אותן העובדות בשימוע. בדרך כלל אין חובה להציג בשלב זה את כל חומר הראיות של התביעה; חובה כזו נוצרת רק לאחר הגשת כתב האישום.
היועץ המשפטי לממשלה הדגיש ששימוע אינו טקסי בלבד, אלא הליך שעשוי לשנות את תמונת הראיות ולעתים להקטין או לשנות את סעיפי האישום. בתי משפט נחלקו בשאלה אם הגשת כתב אישום ללא שימוע תמיד פוסלת אותו; יש ערכאות הסוברות שכן, ויש שהסכימו לשימוע 'בדיעבד' אם רשות התביעה תתייחס לטענות בכנות. בית המשפט העליון עדיין לא הכריע באופן חד-משמעי בסוגיה.
רשויות מנהליות שמחליטות החלטות שפוגעות באדם או בקבוצה מחויבות בדרך-כלל לתת הזדמנות להשמיע טענות. זהו עיקרון של משפט מנהלי תקין, ומופיע בחוקים שונים. דוגמה היא חוק מס ערך מוסף, שמחייב לתת הזדמנות לנוגע בדבר להביא טענות לפני הפעלת סמכויות מסוימות.
לפני פיטורים או שינוי מהותי בתנאי העבודה מקובל לקיים שימוע לעובד. הזמנה לשימוע צריכה להינתן בכתב, בזמן סביר, ובה פירוט הנימוקים. העובד רשאי להצהיר את טיעוניו, ולהיעזר בנציג ועד העובדים, חבר או עורך דין. המעסיק חייב לתעד את השימוע בפרוטוקול, לחתום עליו ולמסור לעובד העתק.
פסק דין מ-יולי 2020 קבע שבמקרים מסוימים גם המשתמש (החברה שמקבלת את שירותי העובד) חייב לערוך שימוע, משום שיש לראותו כמעסיק משותף לגבי זכות הטיעון בלבד. ההמלצה היא שהשימוע ייערך במשותף על ידי המשתמש והקבלן.
במשפט העברי מפרידים בין זכותו של הנידון לומר את דבריו, שהיא רחבה, לבין חובתן של רשויות לשמוע, שהיא מוגבלת. החובה לשמוע תיתכן בעיקר כשאי-שמיעה תפגע באופן משמעותי בפעילות הרשות או בזכויות הנידון. יש לחפש איזון בין זכות הדיבור לבין התפקוד המנהלי.
שימוע הוא הזדמנות לאדם לדבר לפני שמקבלים עליו החלטה חשובה.
יש חוקים וכללים שנותנים לאנשים הזדמנות כזו בתחומים שונים.
לפני שמגישים כתב אישום (הגשת תלונה רשמית במשטרה ובבית משפט) מקבלים חשוד הזדמנות להסביר את עצמו. לפעמים יש 30 ימים לבקש מרשות התביעה לא להגיש כתב אישום. מי שבחר לשתוק בחקירה לא יכול לספר את אותן העובדות בשימוע.
כשהרשות הממשלתית רוצה לקבל החלטה שפוגעת באדם, היא בדרך כלל נותנת לו הזדמנות להגיד את טענותיו. זה קורה בחוקים כמו חוק המס.
לפני שפיטרו עובד או משנים לו את העבודה בצורה משמעותית, המעסיק מזמין אותו לשימוע. ההזמנה נכתבת ומסבירה למה. לעובד יש זכות להגיד את צדדיו. הוא יכול להביא עימו חבר, נציג ועד או עורך דין. המעסיק כותב פרוטוקול ומעביר לעובד העתק.
בפסיקה מ-2020 נקבע שבמקרים מסוימים גם החברה שמקבלת את עובד הקבלן צריכה לערוך שימוע יחד עם הקבלן.
במשפט העברי יש שתי מחשבות: לכל אדם זכות להגיד את דבריו. לרשות יש לפעמים חובה להקשיב, אבל לא תמיד.
תגובות גולשים