שינקן

שִינְקֵן (בגרמנית: Schinken; בפולנית: Szynką; באנגלית: Ham) הוא בשר מירך ואחוריים של חזיר. אפשר לבשל אותו ולהגישו כשהוא טרי, אבל לרוב הוא נשמר בדרך כלשהי. בדרך כלל חותכים אותו לפרוסות קרות ומשתמשים בו במילוי לכריכים.

שינקן נשמר בשתי שיטות עיקריות: שימור יבש ושימור לח. שימור יבש פירושו שפשוף הבשר במלח ותערובת כימיקלים כמו ניטראט וניטריט (חומרים המשמרים את הבשר). אחרי שפשוף כזה הבשר מתייבש ומיושן. שימור לח נעשה בהשריה תמיסת מלח (בריין, מים מלוחים) או בהזרקת תמיסה זו לבשר. יש שיטות שמשלבות בין שתיהן.

בארצות הברית מוכרים לעתים קרובות את ה"האם העירוני" (city ham), שבו מזריקים את תמיסת המלח כדי להאיץ את השימור. השיטה המסורתית כוללת השריה ארוכה ועישון קל, וממנה יוצאים מוצרי שולחן כמו "האם וילשייר" ו"ז'מבון דה פארי".

שינקן בשימור יבש כולל דוגמאות מפורסמות כמו הפרושוטו האיטלקי (Prosciutto crudo) והחמונים הספרדיים (Jamon Serrano ו-Jamon Ibérico). קיימים גם גרסאות מקומיות כמו ה"האם כפרי" בארצות הברית ו"יורק האם" באנגליה. בחלק מהמקומות שורפים או מעשנים את השינקן על עצים מסוימים, וזה משפיע על הטעם.

שינקן מעובד גם למוצרים כמו קציצים משומרים מסוג "ספאם" או לוף. בנוסף, שינקן אפוי נחשב למנה מסורתית בחג הפסחא.

שִינְקֵן הוא בשר מירך ואחוריים של חזיר. אפשר לבשל אותו ולהגישו טרי. בדרך כלל שומרים אותו כדי שיהיה ארוך טווח.

שומרים שינקן בשתי דרכים עיקריות. שימור יבש: משפשפים מלח על הבשר. שימור לח: טובלים את הבשר במים מלוחים (בריין) או מזריקים אליו תמיסה מלוחה. לפעמים משתמשים בעישון קל אחרי השימור.

יש שינקנים מפורסמים כמו הפרושוטו מאיטליה ו-Jamon Serrano מספרד. בחנויות בארצות הברית מייצרים גרסה מהירה שמזריקים לה תמיסה מלחית.

שינקן נחתך לפרוסות קרות ולפעמים אופים אותו. שינקן אפוי נאכל בחג הפסחא אצל אנשים רבים.