שירת הים (יישוב)

'שירת הים' היה מאחז (יישוב קטן ולא רשמי) בדרום רצועת עזה, על חוף הים התיכון במרכז רצועת החוף של גוש קטיף.

היישוב הוקם על תשתית של עשרה בתי נופש שעל החוף. בתי הנופש שימשו קצינים מצריים לפני מלחמת ששת הימים. אחרי המלחמה הועברה הבעלות על המבנים למנהל האזרחי, הגוף הממשלתי שאחראי על הניהול באזורים אלה. בקשות רשמיות להתיישבות נדחו בתחילה.

גרעין האנשים שהקימו את היישוב החל להתגבש אחרי רצח רוני צלח. ב-20 בנובמבר 2000 אירע פיגוע באוטובוס בשטח, בו נהרגו שני אזרחים ונפצעו תשעה. באותו ערב נכנסו אזרחים לעשרת בתי הנופש, באישור הקבינט המדיני-ביטחוני. בט"ו בשבט 2001 קבוצה מישיבת תורת החיים ייסדה את 'שירת הים'. המקום מעולם לא הוכר רשמית על ידי ממשלת ישראל. השם ניתן על ידי רוחמה שפירא, בהתייחסות ל'שירת הים' הנקראת בשבת שירה.

עד תהליך ההתנתקות התגוררו במקום כ-20 משפחות בקראוונים ובמבנים נטושים. במקום היו גם גינת משחקים ובית כנסת. בחמישה עשר השנים שלפני הפינוי ניסו התושבים לפתח את המקום כאתר נופש ותיירות, למרות המצב הביטחוני באזור.

לקראת מועד הפינוי הוקמו לאורך החוף עשרות סוכות שקלטו מתנחלים חדשים. בחודש יוני 2005 פרצו עימותים קשים עם תושבי כפרים שכנים וכוחות הביטחון. היישוב פונה ב-18 באוגוסט 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות, המהלך שבו ישראל פינתה יישובים מרצועת עזה.

במהלך הפינוי בני נוער מהיישוב, בהנהגת אריה יצחקי, הכריזו על "הרשות היהודית העצמאית של חבל עזה" והתנגדו לפינוי. הם הציתו מחסומים וצמיגים, התבצרו בבניינים ציבוריים, וחלקם איים על כוחות הביטחון.

לאחר קשיים הושג פתרון קבע ליישוב במשכיות בבקעת הירדן. עד שהוקמו שם בתים, ישבו המפונים במגורים זמניים ביישוב חמדת. בדצמבר 2006 נתן שר הביטחון עמיר פרץ אישור להרחבת משכיות בכ-30 בתים, וההחלטה זכתה לביקורת ממדינות ומגופים זרים. בספטמבר 2009 החלו עבודות לבניית כ-20 בתי קבע, והיום מתגוררים מפוני שירת הים במשכיות, לצד שכונת קראוונים.

'שירת הים' היה מאחז קטן על חוף הים ברצועת עזה. מאחז = יישוב קטן שלא מוכר רשמית.

המקום נבנה על עשרה בתי נופש ליד הים. לפני 1967 השתמשו בהם קצינים מצריים. אחרי המלחמה עברו הבתים למנהל האזרחי.

בשנת 2000 אירע פיגוע שאחריו נכנסו אנשים למבנים האלה. בשנת 2001 קבוצה מישיבה הקימה את 'שירת הים'. המקום לא הוכר על ידי הממשלה.

עד לפני הפינוי גרו שם כ־20 משפחות בקראוונים. הם הקימו בית כנסת וגינת משחקים. התושבים רצו לפתח את המקום לתיירות, למרות שהאזור היה מסוכן לפעמים.

היישוב פונה ב-18 באוגוסט 2005 במסגרת התנתקות. התנתקות = החלטה לפנות יישובים מרצועת עזה. חלק מהצעירים התנגדו וקיבלו סכסוכים עם כוחות הביטחון.

מאוחר יותר הסכימו להעביר את הקהילה למשכיות בבקעת הירדן. קודם לבניית הבתים הם גרו זמנית בחמדת. בשנת 2009 התחילו לבנות שם בתים, וכיום המפונים גרים במשכיות.