שיתוק מוחין

שיתוק מוחין (Cerebral Palsy, CP) הוא קבוצה של הפרעות שנוגעות בתנועה, ביציבה ובשיווי משקל. ההפרעות בדרך כלל קבועות ונגרמות מפגיעה חד‑פעמית במהלך התפתחות המוח של העובר או הילוד. הפגיעה אינה פרוגרסיבית, כלומר היא אינה מחמירה עם הזמן בגלל המחלה עצמה.

שיתוק מוחין נובע מפגיעה בנוירונים מוטוריים עליונים. אלה תאים במערכת העצבים המרכזית שאחראים על שליטה בתנועה. לכן התופעה פוגעת בעיקר בכישורים המוטוריים, אך לעיתים מלווה גם בבעיות נוספות במוח.

התופעה נחקרה לראשונה על ידי ויליאם ליטל ב־1860. המונח באנגלית התפרסם ב־1887 בעבודתו של ויליאם אוסלר. גם זיגמונד פרויד חקר את הקשר בין שיתוק מוחין לפגות בסוף המאה ה־19.

שכיחות: בממוצע כ־3.5 מתוך 1,000 לידות מושפעות. התופעה נפוצה יותר אצל זכרים.

יש גורמי סיכון שמעלים את הסיכוי לשיתוק מוחין. חלקם קורים לפני הלידה, וחלקם בזמן הלידה או אחריה. ברוב המקרים לא נמצאת סיבה אחת ברורה, ולכן מדברים על גורמי סיכון.

פגות או משקל לידה נמוך: תינוק הנולד לפני השבוע ה־37 או במשקל נמוך מ־2.5 ק"ג מסכן יותר.

הריון מרובה עוברים וטיפולי פוריות: קשורים לסיכון גבוה יותר, בעיקר בגלל לידות מוקדמות.

זיהומים של האם בהריון: מחלות כמו טוקסופלזמוזיס, אדמת, ציטומגלו או הרפס עלולות לפגוע בעובר.

אי התאמה ב‑Rh: מצב שבו דם האם תוקף תאי דם של העובר.

מחלות של האם: בעיות בתפקוד בלוטת התריס, כליות או התקפים אפילפטיים מעלות סיכון.

צהבת קשה של הילוד והתקפים מיד לאחר הלידה גם הם גורמי סיכון.

מצבים של מצוקה עוברית וסיבוכי לידה עלולים לגרום לפגיעה מוחית.

אירועים כמו זיהומים קשים או חוסר חמצן לאחר הלידה יכולים לגרום לנזק מוחי נרכש.

שיתוק מוחין מסווג לפי פיזור האיברים הפגועים (למשל קואדריפלגיה, פגיעה בכל ארבעת הגפיים), לפי סוג הפרעת התנועה ולפי רמת התפקוד. קיימת גם מערכת דירוג לתפקוד המוטורי הכללי (GMFCS). המיון עוזר לתכנן טיפול והתאמות חינוכיות.

התסמין העיקרי הוא עיכוב בהתפתחות המוטורית: ילדים עשויים לאחר לזחול, לשבת או ללכת ביחס לצפוי. אבחון נעשה בדרך כלל לפני גיל שנתיים. לעיתים יש גם בעיות בדיבור, בתפיסה או בהתנהגות, כתוצאה מפגיעה במרכזים אחרים במוח.

אין תרופה שמרפאה שיתוק מוחין, אך טיפולים שיקומיים משפרים איכות חיים.

הטיפול הוא רב‑תחומי ומתאים לכל ילד לפי צרכיו. הוא כולל פיזיותרפיה (תרגילים לשיפור התנועה), ריפוי בעיסוק (עזרה בפעולות יומיומיות), קלינאות תקשורת (עזרה בדיבור), טיפולים אורתופדיים והתאמת אמצעי עזר כגון עמידונים, הליכונים וכיסאות גלגלים.

בנוסף עובדים על כושר לב‑ריאה, גמישות וכוח כדי לשפר פעילות גופנית. יש גם הערכה וטיפול בקשיים קוגניטיביים, התנהגותיים ותקשורתיים.

יש מסגרות חינוכיות ושיקומיות מיוחדות לילדים עם ליקויים מוטוריים. קיימת גישה חינוכית‑שיקומית שנקראת "החינוך המדריך - פטו". גישה זו משלבת התמקדות באישיות הילד ובצרכיו יחד עם הממדים הפיזיולוגיים והרפואיים.

נושא זה מופיע גם ביצירה ספרותית ובקולנוע, ומשקף היבטים חברתיים ורפואיים של החיים עם שיתוק מוחין.

שיתוק מוחין (Cerebral Palsy, CP) הוא פגיעה במוח. הפגיעה גורמת לבעיות בתנועה וביציבה.

הפגיעה קבועה. היא נגרמת בדרך כלל בזמן התפתחות העובר או בלידה. היא לא מתפשטת עם הזמן.

יש דברים שמעלים את הסיכוי לשיתוק מוחין:

- פגות: לידה מוקדמת לפני שבוע 37.
- משקל לידה נמוך: פחות מ‑2.5 ק"ג.
- הריונות מרובי עוברים: תאומים או יותר.
- זיהומים של האם בהריון: כמו אדמת או הרפס.
- בעיות רפואיות של האם: דוגמת הפרעות בבלוטת התריס.
- צהבת קשה לתינוק והתקפים מיד אחרי הלידה.

ילד עם שיתוק מוחין עלול להתעכב בהתפתחות המוטורית. זה אומר שאולי ייקח לו יותר זמן לזחול, לשבת או ללכת. אבחון נעשה בדרך כלל לפני גיל שנתיים.

יש כמה סוגים. למשל אם פגועים כל ארבעת הגפיים קוראים לזה קואדריפלגיה. מחלקים גם לפי סוג התנועה ומידת הקושי.

אין תרופה מוחלטת לשיתוק מוחין. יש הרבה טיפולים שעוזרים.

טיפולים עיקריים:
- פיזיותרפיה: תרגילים לשיפור התנועה.
- ריפוי בעיסוק: עוזר בפעולות יום‑יומיות.
- קלינאות תקשורת: עוזרת בדיבור.
- טיפולים אורתופדיים ועזרים: כמו כיסא גלגלים והליכונים.

גם אימון כושר, מתיחות וחיזוק יכולים לעזור להרגיש טוב יותר.

יש בתי ספר ומרכזים מיוחדים שעוזרים לילדים עם שיתוק מוחין ללמוד ולחיות טוב יותר.

מידע מעניין: המחקר הראשון בוצע בשנת 1860. המונח באנגלית התאכלס ב־1887.