שכבת הרשת (Network) במודל TCP/IP היא השכבה שאחראית על מיפוי לוגי של הרשת ועל ניתוב חבילות נתונים (Packets).
היא פועלת בין שכבת התעבורה לשכבה הפיזית ומנהלת את המעבר של מידע ברשת.
שכבת הרשת מקבלת את רוב ההחלטות על הדרך שבה יגיע המידע מהמקור ליעד.
היא בודקת אם יש קשר בין מקור ליעד ובוחרת נתיב כשיש כמה אפשרויות.
הבחירה בנתיב מתבססת על שיקולים כמו מהירות, נגישות, יעילות, עומס ועלות.
השכבה אחראית גם להקצאת כתובות לוגיות לכל תחנה ברשת.
כתובות לוגיות, למשל כתובת IP, הן מזהים שניתנים לפי סדר היררכי כדי למצוא כל תחנה בקלות.
אי אפשר ששתי תחנות ברשת יהוו בעלות אותה כתובת לוגית.
הפרוטוקולים בשכבה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: פרוטוקולים מנתבים ופרוטוקולים מנותבים.
אלה הפרוטוקולים שהנתבים (רכיבים שמעבירים חבילות בין רשתות) משתמשים בהם כדי לבחור את התחנה הבאה.
הם גם מחליפים מידע בין נתבים כדי "ללמוד" את מבנה הרשת ולשפר החלטות ניתוב.
דוגמאות נפוצות: RIP, OSPF ו‑BGP.
אלה הפרוטוקולים שבהם משתמשות התחנות כדי לסמן חבילות מידע ולהגדיר את כתובת היעד.
כדי להעביר חבילה בין שתי תחנות חייב להיות פרוטוקול מנותב משותף לאורך כל המסלול.
הדוגמה המרכזית היא פרוטוקול IP.
נתב (router) מבצע החלטות ניתוב לפי כתובות לוגיות. הוא משתמש בפרוטוקולי מנתבים ולפי כתובות מנותבות,
ולכן נחשב לרכיב העיקרי שפועל בשכבת הרשת.
שכבת הרשת במודל TCP/IP קובעת איך מידע עובר ברשת.
היא דואגת שחבילות מידע (מארזים של נתונים) יגיעו מהמחשב השולח למחשב המקבל.
השכבה בוחרת באיזה דרך לשלוח את המידע.
אם יש כמה דרכים, היא תבחר לפי מהירות, עומס ועלות.
השכבה נותנת לכל מחשב כתובת לוגית. כתובת לוגית היא מספר שמזהה מחשב.
הדוגמה הכי חשובה לכתובת כזו היא כתובת IP.
לא שני מחשבים יכולים иметь את אותה כתובת באותה רשת.
יש שני סוגים של פרוטוקולים בשכבה: פרוטוקולים מנתבים ופרוטוקולים מנותבים.
אלה החוקים שהנתבים משתמשים בהם כדי להחליט לאן לשלוח חבילות.
נתבים גם מדברים זה עם זה כדי לדעת את מבנה הרשת.
דוגמה קצרה לשם פרוטוקול כזה: RIP.
אלה החוקים שהמחשבים משתמשים בהם כדי לסמן חבילות.
הדוגמה החשובה היא פרוטוקול IP.
כדי להעביר חבילה, כל המכשירים בדרך צריכים להבין את אותו פרוטוקול.
נתב הוא מכשיר שמחליט לאן לשלוח חבילות לפי הכתובות.
הנתב עובד עם פרוטוקולים ועם הכתובות הלוגיות.
תגובות גולשים