שלבקת חוגרת

שַׁלְבֶּקֶת חוגרת (הרפס זוסטר; Herpes Zoster; Shingles) נגרמת על ידי נגיף Varicella Zoster Virus (VZV). נגיף זה שייך למשפחת נגיפי ההרפס. חשיפה ראשונה לנגיף גורמת לאבעבועות רוח (מחלה בדרך כלל בילדות). אחרי ההחלמה הנגיף נשאר רדום בגנגליונים של תאי העצב התחושתיים (מקבצי תאי עצב ליד חוט השדרה). כאשר הנגיף מתעורר שוב, שפעול או reactivation, מופיעה שלבקת חוגרת.

הזיהום נפוץ מאוד. בארצות הברית כ-98% מהאוכלוסייה נחשפו לנגיף או חלו בילדות. כ-30% יסבלו משלבת חוגרת במהלך חייהם. הסיכון גדל משמעותית מעל גיל 50, ורבים מהחולים בגילאים גבוהים במיוחד (כ-20% הם בני 80 ומעלה). גם אנשים עם דיכוי חיסוני חשופים יותר, כגון חולים אונקולוגיים, מושתלי מח עצם או חולי HIV.

בתחילה עלולים להופיע גרד, הפרעת תחושה וכאב באזורים בעור המשויכים לעצבים שדרתיים (דרמטומים, אזורי עור המועברים על ידי עצב שדרתי). הכאב יכול להקדים במעט את הפריחה ולעיתים להתבלבל עם מחלות לב, שיניים או בעיות בטן, מה שעלול להוביל לאבחון שגוי. אחר כך מופיעה פריחה שלפוחיתית וכואבת. תופעות אלו נחלפות בדרך כלל בתוך 3, 4 שבועות ולעיתים נשארות צלקות קטנות.

ישנה גם תופעה נדירה שבה מופיע כאב ללא פריחה. מצב זה נקרא zoster sine herpete (שלבקת ללא שלפוחיות).

בחלק מהחולים הכאב ממשיך הרבה אחרי שהפריחה חולפת. מצב זה נקרא נוירלגיה פוסט-הרפטית (Postherpetic neuralgia), כאב נוירופתי מתמשך. הכאב בדרך כלל ייחודי ואופייני כשרפה. הוא עלול להיות התקפי או קבוע. מגע עדין או בגדים עלולים להגביר את הכאב (אלודניה). בעיות אלה פוגעות באיכות החיים, ושכיחותן עולה עם הגיל.

זיהום חיידקי משני של השלפוחיות עשוי להצריך אנטיביוטיקה. כאבים ממושכים יכולים לגרום גם לדיכאון וחרדה. שלבקת באזור הפנים עלולה לפגוע בעין או באוזן ולדרוש מעקב רפואי מיוחד.

קיימים שני חיסונים עיקריים נגד שלבקת חוגרת: זוסטאווקס (Zostavax) ושינגריקס (Shingrix).

זוסטאווקס הוא חיסון המכיל זן חי מוחלש של הנגיף (Oka/Merck). הוא ניתן במנה אחת ומתוכנן בעיקר למבוגרים. ניסויים הראו ירידה בשכיחות שלבקת חוגרת מ-4% ל-2% לאורך כ-3 שנים. תופעות לוואי מקומיות אחרי ההזרקה היו תכופות יותר מאשר בפלסבו, עם עלייה של כ-23, 28% באירועים לא רצויים מקומיים.

בחלק מהמדינות כולל ישראל, החיסון הוכנס למסלולים עבור מבוגרים מעל גיל 50 או 60, אך אינו מתאים לאנשים מדוכאי חיסון או לנשים בהריון. החיסון אינו מיועד למניעת אבעבועות רוח ראשונית, ולא לטיפול בשלבקת אקטיבית או בכאב פוסט-הרפטי.

הנחיות נוספות: אנשים שעתידים לקבל טיפול מדכא חיסון צריכים להתחסן מוקדם, לפחות 14, 30 ימים לפני תחילת הטיפול. אנשים המקבלים תרופות אנטי-ויראליות (Acyclovir, Famciclovir, Valacyclovir) צריכים להפסיק אותן לפחות 24 שעות לפני החיסון ולחדש אותן כשבוע אחרי, כי הן מפחיתות את יעילות החיסון.

תופעות הלוואי השכיחות כוללות כאב ראש, תגובות במקום ההזרקה (אודם, כאב, נפיחות), בחילות, פריחה וכאבי שרירים.

שינגריקס הוא חיסון שאינו חי, המבוסס על חלבון רקומביננטי (חלקי) ואדג'ובנט (מקדם תגובה חיסונית). הוא ניתן בשתי מנות ונמצא יעיל יותר מהחיסון הישן. בניסויים נמצא שהוא הוריד את שכיחות השלבת מ-3.2% לכ-0.25% בהערכת כ-3 שנים.

תופעות לוואי סיסטמיות היו תכופות יותר בחיסון זה, כ-60% לעומת 27% בפלסבו. ארגוני בריאות כמו CDC המליצו על שיגור שינגריקס במקום זוסטאווקס. במדינות מסוימות, כולל ישראל, שינגריקס נכנס לסל התרופות.

תופעות לוואי נפוצות כוללות כאב וכאבים במקום ההזרקה, עייפות, צמרמורות, כאבי שרירים ותלונות עיכוליות.

בשלב החריף ניתן שילוב תרופתי שכלל צילום שפורסם שמראה שסטרואידים במשך שלושה שבועות מצמצמים כאב חד ומזרזים ריפוי הנגעים, אך אינם מפחיתים את שיעור ה-PHN.

משככי הכאב כוללים חומרים לטיפול בכאב עצבי: נוגדי דיכאון (משמשים לכאב עצבי), תרופות אנטי-פרכוס (המשמשות גם לכאב עצבי), אופיאואידים, חסמי קולטני NMDA ותכשירים מקומיים כמו מדבקות לידוקאין וקפסאיצין. פרגאבאלין (ליריקה) מצוין כתרופה טיפולית בכאבים נוירופתיים. עם זאת, פחות ממחצית החולים מגיעים להפחתת כאב של 50% עם הטיפולים הללו.

קיימות גם טכניקות פולשניות במרפאות כאב: זריקות אפידורליות, חסימות עצב, גלי רדיו וגירוי חשמלי של חוט השדרה. הצלחתן משתנה ולא כולן מבוססות היטב.

טיפול תומך חשוב: הסבר מטפל, שמירה על הנגעים נקיים ויבשים למניעת זיהום, הימנעות משימוש בחבישות דביקות או משחות לא מתאימות, ושימוש בקומפרסים קרים סטריליים להרגעה.

רפואה משלימה: ברפואה הסינית מציעים דיקור, צמחי מרפא ומוקסה, ולעיתים כוסות רוח. טיפולים אלו ניתנים גם בשלב האקוטי וגם במצבים כרוניים, ולעיתים משולבים עם רפואה מערבית. מחקרים מסוימים מצביעים על תועלת אך המידע משתנה.

שַׁלְבֶּקֶת חוגרת (הרפס זוסטר) נגרמת על ידי נגיף שנקרא Varicella Zoster Virus. נגיף זה גם גורם לאבעבועות רוח בילדות. אחרי שאדם מחלים מאבעבועות רוח, הנגיף נשאר רדום (ישן וחבוי) בעצב.

אם הנגיף מתעורר שוב הוא יכול לגרום לשלבקת חוגרת. אז מופיע כאב או עקצוץ במקום אחד בעור, ואחר כך פריחה עם שלפוחיות כמו בועות. הפריחה חולפת בדרך כלל תוך 3, 4 שבועות.

לפני הפריחה יש כאב, גרד או תחושה מוזרה באזור מסוים. האזור נקרא דרמטום (חלק בעור שמחובר לעצב ספציפי). הכאב יכול להיות חזק ורגיש למגע. אצל חלק מהאנשים הכאב נשאר גם אחרי שהפריחה נעלמת. זה נקרא נוירלגיה פוסט-הרפטית, כאב ארוך שנשאר אחרי המחלה.

לפעמים השלפוחיות מזדהמות בחיידקים ודורשות אנטיביוטיקה. אם השלבקת מופיעה על הפנים, היא עלולה לפגוע בעין או באוזן.

יש שני חיסונים עיקריים: זוסטאווקס (חיסון עם נגיף מוחלש) ושינגריקס (חיסון לא חי, מבוסס על חלקי חלבון). שינגריקס ניתן בשתי מנות ונחשב יעיל יותר.

החיסונים ניתנים בעיקר למבוגרים מבוגרים. הם לא מתאימים לנשים בהריון ולמי שיש לו מערכת חיסון חלשה. תופעות לוואי נפוצות הן כאב במקום ההזרקה, עייפות וחום קל.

לטיפול שורפים על כאב משתמשים בתרופות לכאב ולעיתים בתרופות מיוחדות לכאב עצבי. חשוב לשמור על הנגעים נקיים ויבשים כדי לא להידבק בחיידקים. קומפרסים קרים יכולים להרגיע.

ישנם גם טיפולים משלימים, כמו דיקור וצמחי מרפא, שאנשים משתמשים בהם לצד התרופות הרגילות.