שלה

שֵׁלָה הוא דמות מקראית, בן יהודה ובת שוע, ואבי משפחת השֵּׁלָנִי.
יהודה היה בנו של יעקב ולאה. שלה היה הבן השלישי, אחרי ער ואונן.
ער נישא לתמר ומת לפני שהשאיר צאצאים. לפי מנהג הייבום (אח הבעל המת נשא את האלמנה כדי להקים שם לבעל המת), יהודה דרש מאונן לייבם את תמר. אונן סירב להוליד ילדים בשמה של אשת אחיו, ולכן מת. היאׂלה, האח היחיד שנותר, אמור היה לייבם את תמר, אך יהודה חשש ששלה ימות אף הוא, וטען שהוא צעיר מדי ולכן סירב להשיא אותה לו.
כך שלה נותר בחיים מהבנים של בת שוע. בהמשך ירד למצרים עם משפחת יעקב והוליד צאצאים.
על פי מפקד בני ישראל בערבות מואב, חלק ממשפחות שבט יהודה מיוחסות לשלה. חז"ל קשרו גם בין משפחת השלני לבין אנשי בית לחם ומגילת רות, ובאם טענה זו נכונה אז אלימלך ובניו משתייכים למשפחה זו.
שמו של שלה נתפרש כסמלי. השורש ש־ל־ה מתקשר לעתידו, והשיבוש לכזיב (אכזיב) מקושר למושג תוחלת שנכזבה או מקום הולדה אפשרי.

שלה הוא דמות מהתנ"ך. הוא ילד של יהודה ובתו של שוע.
הוא היה הבן השלישי אחרי ער ואונן. ער נשא את תמר ומתוּקָן בלי ילדים.
לפי מנהג ייבום (כאשר אח נושא את אלמנת אחיו כדי שיהיו לה ילדים בשמו), אונן לא רצה לעזור והוּלחם מת. לאחר מכן שלה אמור היה לעזור, אבל אביו חשש שיפגע וחשב שהוא צעיר מדי.
שלה ירד עם משפחת יעקב למצרים. היו לו ילדים וירדו ממנו משפחות בשבט יהודה.
שמו עשוי להיות קשור למקום בשם כזיב, והמסורת רואה בכך סמל לתקווה שנכזבה.