שלולית חורף

שלולית חורף (נקראת גם בריכת חורף, בריכה עונתית או שטח הצפה) היא מערכת אקולוגית עונתית שנוצרת מהיקוות מים אחרי גשמים. השלוליות מופיעות בכל מקום בו יש שקעים בקרקע, טבעיים או מעשה ידי אדם. יש שתי צורות נפוצות: שלוליות עפר במישורים שנוצרות מעל שכבת קרקע אטימה, ובריכות סלע באזורים הרריים שנוצרות מעל סלעים. סוג הקרקעית משפיע על כמה מהר המים נחסרים בשל חלחול ועל הרכב המומסים במים.

שלוליות נוצרות כשגשמים רבים יורדים בפרק זמן קצר, והקרקע אינה מסוגלת לקלוט את הנגר העילי, כלומר המים שזורמים על פני הקרקע. כמו כן, מים שחדרו לקרקע יכולים להעלות את מפלס מי התהום הרדודים. בשפלת החוף קיימות שכבות קרקע כבדה הנקראת נזאז, שמונעת חלחול ותורמת להיקוות המים. כאשר הגשמים מפסיקים והקיץ מגיע, השלוליות מתייבשות בהדרגה. קצב הייבוש תלוי בכמות הגשמים, בקצב החלחול ובקצב ההתאדות. בצפון ומרכז הארץ, שבו יורדים יותר משקעים, השלוליות רבות ויכולות להחזיק מים עד שמונה חודשים בשנה. בדרום הן נדירות ונסוגות מהר יותר.

שלולית היא בית גידול זמני ותנאי החיים בה משתנים במהירות. המים רדודים, הטמפרטורה משתנה הרבה, ורמות החמצן והחומציות נעות בתדירות גבוהה.

מכיוון שמשך קיום השלולית קצר, צמיחה ובניית חיים בה מהירים יחסית. אצות זעירות ובעלי חיים חסרי חוליות מתרבים מהר. חלק מהמינים ייחודיים לשלוליות, וחלקם מגיעים ממקווי מים קבועים. המין שנמצא בשלולית צריך להיות עמיד לשינויי טמפרטורה, לחוסר חמצן ולשינויים בכימיה של המים. בשלוליות נפוצים סרטנים קטנים כמו דפניות, סרטני תריס וסרטני בוץ, זחלי יתושים, שפיריות, בריומאים, חיפושיות מים, וגם ראשני דו-חיים, זחלים של צפרדעים, קרפדות וטריטונים.
לבעלי החיים יש התאמות מיוחדות שמאפשרות להם להשלים מחזור חיים קצר ולשרוד את עונת היובש.

בישראל שלוליות חורף היו נפוצות במרזבות מישור החוף. כיום הן הולכות ונעלמות בגלל פיתוח, העיור, ניקוז ביצות, בנייה וזיהום. ריסוס מקווי מים בחומרי הדברה לפתרון בעיית יתושים פוגע גם במגוון המינים. מספר השלוליות פוחת עד כדי סכנת הכחדה של בית גידול זה ושל המינים המייחדים אותו. בין המאכלסים שרדו שבעה מיני דו-חיים בישראל.

ישראל חתמה על אמנת ריו לשימור המגוון הביולוגי ב-1992 ואשררה אותה ב-1995. ב-1993 חתמה ישראל גם על אמנת רמסר לשמירה על מקווי מים בעלי חשיבות בינלאומית. בישראל חוק מגדיר חלק מערכי הטבע בשלוליות כ"ערך טבע מוגן". רשות הטבע והגנים מופקדת על אכיפת החוק.

הבריכות הגדולות שנותרו בישראל הן שרידים לביצות החוף. נבנו בריכות מלאכותיות כדי לשחזר בתי גידול, אך המגוון בהן דל ולעתים ניסיונות להעביר ביצים או בעלי חיים נכשלו. רבות מהשלוליות הקטנות הן מלאכותיות שנחפרו בעבר לאגירת מים להשקיה או להשקיית צאן.

שלולית חורף היא בריכה קטנה שמה מים אחרי גשם. מים אלה יכולים לבוא מהשטח או ממי התהום. מי התהום הם מים שנמצאים מתחת לאדמה.

יש שלוליות על אדמה רכה ושקועה, ויש בריכות על סלעים. סוג הקרקע משפיע על כמה מהר המים נעלמים.

כשהגשם מגיע מהר ויש הרבה מים, הם מתרכזים בשקעים ויוצרים שלוליות. בקיץ השלוליות מתייבשות. בצפון הארץ הן נשארות מים זמן רב יותר מאשר בדרום.

השלולית היא בית לגידול זמני. המים בה רדודים והטמפרטורה משתנה מהר.

בשלוליות חיים יצורים שמסתדרים מהר. יש שם אצות קטנטנות, סרטנים זעירים, זחלי יתושים, שפיריות וראשני צפרדעים. היצורים האלה מתאימים לחום ולחוסר חמצן במים.

בישראל היו רבות שלוליות במישור החוף. היום יש הרבה פחות. אנשים מסלקים מים, בונים ומזהמים. גם ריסוס נגד יתושים פוגע בבעלי החיים. נשארו שבעה מיני דו-חיים מהשלוליות.

ישראל חתמה על אמנת ריו ב-1992 ואז אשררה אותה ב-1995. ב-1993 חתמה גם על אמנת רמסר לשמירה על מקווי מים חשובים. יש חוק שמגן על חלק מהשלוליות ומי שמיישם את החוק הוא רשות הטבע והגנים.

ניסו לבנות בריכות מלאכותיות כדי להחליף שלוליות שנעלמו. בריכות כאלה לרוב לא מצליחות לשחזר את כל היצורים שהיו בשלוליות הטבעיות. לעתים חפרו שלוליות קטנות לאגירת מים להשקיה ליד כפרים.