לוטרה (סוג)

'לוטרה מצויה' (שם מדעי: Lutra; נקראת לעיתים 'כלב הנהר') היא סוג של לוטרות, חיות קטנות ממשפחת הסמוריים (משפחה של יונקים טורפים) המותאמות לחיים במים.

גופה ארוך וגלילי, אורכו 55, 85 ס"מ. הזנב ארוך וחזק, 30, 60 ס"מ, ועוזר לשחייה ולסיבובים חדים. משקלה נע בדרך כלל בין 5 ל‑16.5 ק"ג. הפרווה חומה כהה, בקיץ מעט בהירה יותר, והגחון בהיר יותר. הגורים נולדים עיוורים (לא מסוגלים לראות) וחסרי שיניים, עם פרווה כהה.

מזונה העיקרי הוא דגים ובעלי חיים אחרים החיים במים. לעיתים אוכלת גם בעלי חיים יבשתיים.

מוחה מפותח מאוד, בדומה ליונקים ימיים אחרים כמו דולפינים.

הלוטרה מותאמת היטב למים. ראשה משוטח מעט, ועיניה ונחיריה ממוקמות גבוה על הראש. כך היא יכולה להסתכל ולנשום מבלי להראות הרבה מהגוף. נחיריה ואוזניה נסתמות כאשר היא נכנסת למים.

עיניה מותאמות לראות במים באמצעות שינוי צורת האישון. סביב אפה יש זיפים (שפם) שמאפשרים לה להרגיש תנועות קטנות במים גם בחושך.

לפרווה שתי שכבות: שערות חיצוניות קשיחות שמגנות, ושכבת תחתית צפופה ורכה שמבודדת ומחממת. בלוטות מפרישות שמן שמצפה את השערות החיצוניות, מה שהופך אותן לצפופות ואטומות ומפחית חיכוך.

צלילות ממוצעות נמשכות כשלוש דקות. לעיתים הלוטרה שוהה מתחת למים שבע דקות או יותר, בעומק כעשרה מטרים.

אצבעות הרגליים מחוברות בקרום שחייה (קרום דמוי עור בין האצבעות). על פני המים היא שוחה בעיקר ברגליה. בתוך המים היא שוחה בגוף גליזי ובתנועות זנב, כמו דולפין. זנבה מאפשר סיבובים מהירים ולפעמים סיבוב אחורי תוך כדי שחייה.

על היבשה היא יכולה לרוץ מהר וללטפס על עצים או מכשולים.

הלוטרות מזדווגות בעיקר מדצמבר עד סוף מרץ. ייחום הוא תקופת הרבייה, שבה הזכרים עשויים להילחם על הנקבות. הזכר והנקבה נשארים יחד כמה חודשים אחרי ההזדווגות.

ההריון נמשך כ־7 שבועות. בדרך כלל נולדים שניים או שלושה גורים, ולעתים עד שישה. הגורים גדלים מהר: אחרי ארבעה ימים הם שוקלים בערך חצי ק"ג, ובגיל שבעה שבועות קרוב לקילוגרם. היניקה נמשכת 50, 70 יום, אך הגורים נשארים קרובים לאם עד כ־7 חודשים. בגיל שנה הם גדולים כמו מבוגרים, ובגיל שנתיים מגיעים לבגרות מינית.

הלוטרה טריטוריאלית (שומרת על שטח). שטח של פרט אחד לאורך גדת מים יכול להגיע ל‑5, 10 ק"מ. היא משתמשת במאורות זמניים ובונה קן קבוע רק בעונת הרבייה. קינה במאורה תת‑מימית עם מעבר אוורור צר ליבשה. פנים המאורה מרופד בעשבים ובטחב.

היא מסמנת את השטח על־ידי גללים, שלעיתים נאספים לערימות גדולות ומשמיעים ריח של שומן דגים. הגללים מכוסים בריר שמגן על המעי.

לוטרות פעילות בעיקר בלילה בגלל סכנה מאדם. במקומות בטוחים יותר הן פעילות גם ביום. הן פעילות, קולניות ומשחקות לעיתים קרובות, החלקות על גדות בוץ הן משחק מרכזי.

הלוטרה נודדת לאורך הנהר, שוחה נגד הזרם ולעתים נחה ומיססת במורד הזרם. כשהן עוברות יבשה, הן אוכלות גם חיות יבשתיות וצמחים.

האם מלמדת את הגורים לשחות, לצלול ולצוד. לעיתים היא לועסת דג ומאכילה את הגור כדי שיעשה ניסיון לאכול מוצק.

היא צדה בעיקר דגים ובעלי חיים מים. שיטות הציד כוללות: ארב מאבן על שפת המים, צלילה לגישה מאחור ומטה, ושחייה בסיבובים מעל הקרקעית כדי לערבב בוץ ולהוציא יצורים.

דגים קטנים נאכלים מהראש. דגים גדולים נאכלים מהגב, ויכולים להספיק למספר ימים.

הלוטרה מצויה ברוב אזורי אירופה, אסיה וצפון אפריקה. בישראל היא הייתה נפוצה בעבר, אך זיהום וציד הקטינו את מקומות המחיה. כיום נמצאת בעיקר באגן הירדן, בחולה ובעמק עכו, והיא בסכנת הכחדה חמורה.

בעבר צדו אותה רבים עבור הפרווה. מחקרים הראו שהיא לא מזיקה לדייגים, ולעיתים אף מסייעת לשמור על בריאות הדגים על‑ידי צריכת צפרדעים וטורפים אחרים של דגיגים. עם שיפור הגנה על חיות וזיהום מים, הלוטרה חזרה לאזורים מסוימים.

'לוטרה מצויה' (Lutra), נקראת גם 'כלב הנהר'. זו לוטרה שחיה במים.

הלוטרה ארוכה, 55, 85 ס"מ. הזנב גדול ועוזר לה לשחות. היא שוקלת בדרך כלל 5, 16 ק"ג. הפרווה חומה והגחון בהיר. הגורים נולדים עיוורים (לא רואים) וחסרי שיניים.

היא אוכלת בעיקר דגים וחיות מים אחרות.

הלוטרה בנויה במיוחד לשחייה. עיניה ונחיריה גבוהות על הראש. כך היא יכולה להיראות מעט מעל המים ולנשום. כשנכנסת למים, נחיריה ואוזניה נסגרים.

יש לה זיפים סביב האף שמרגישים תנועה במים. לפרווה שתי שכבות: חיצונית מגנה ופנימית חמה. השיער מצופה בשמן שעוזר להיות אטום למים.

אצבעותיה מחוברות בקרום שחייה. היא שוחה במהירות ואף יכולה לצלול כמה דקות.

הלוטרות מזדווגות בחורף. ההריון כ־7 שבועות. בדרך כלל נולדים 2, 3 גורים. הגורים נמשכים על האם כ־50, 70 יום.

הלוטרה חיה לבד בדרך כלל. לכל לוטרה יש שטח משלה (טריטוריה). היא מסתתרת במאורות, ובתקופת הרבייה בונה קן תת‑מימי עם מעבר אוויר ליבשה.

היא פעילה ורועשת לפעמים. אוהבת להחליק על גדות בוץ ולשחק עם אחרות. האם מלמדת את הגורים לשחות ולצוד.

היא צדה דגים בדרכים שונות: מארב על אבן, צוללת או מערבבת בוץ. דגים קטנים אוכלים מהראש. דגים גדולים נאכלים מהגב.

הלוטרה חיה ברוב אירופה, אסיה וצפון אפריקה. בישראל הייתה נפוצה בעבר. היום יש לה פחות מקום לחיות. היא בסכנת הכחדה חמורה. ציד וזיהום פגעו בה. היום שומרים עליה ומנסים לנקות את המים.