שלום זורין

שלום שמחה זורין (1902, 1974) היה מפקד יחידת פרטיזנים יהודיים בבלארוס בזמן מלחמת העולם השנייה. פרטיזנים הם לוחמים שפעלו מתוך היערות נגד הכובש.

זורין התגורר במינסק. בגיל 16 התנדב לצבא האדום ולחם במלחמת האזרחים ברוסיה. אחרי המלחמות עבד כנגר במינסק. כשגרמניה פלשה ב-1941, מינסק נכבשה בתוך ארבעה ימים. זורין נכלא בגטו, מקום שבו נכלאו יהודים, ונשלח למחנה שבויי מלחמה, שם הכיר את סמיון גנזנקו.

בסוף 1941 שניהם ברחו ליערות והקימו יחידת פרטיזנים. אליה הצטרפו מקומיים, שבויי מלחמה שעברו ובריחי גטאות. כשהיהודים ביחידה גדלו, פרצו מתחים אנטישמיים. גנזנקו, כמפקד, הטיל על זורין להקים יחידה יהודית נפרדת. בתחילה היא נקראה "יחידת 106" ואחר כך "יחידת זורין".

תחילת היחידה כללה כ-60 איש ו-15 כלי נשק. עם הזמן גדלה לכ-כ-800 לוחמים. היחידה קלטה גם משפחות של יהודים שנמלטו מהגטאות.

המחנה שביער לא היה רק כוחות לוחמים. הוקמו בו בתי מלאכה, מתפרה, סנדלריה, מאפייה, בית לייצור נקניקים, סדנה לתיקון נשק ולייצור פצצות, וטחנת קמח. יש שם גם בית חולים שדה עם רופאים יהודיים שברחו מגטו מינסק. בית החולים שירת גם יחידות פרטיזנים אחרות. במחנה פעל בית ספר עם כ-70 תלמידים.

כשהגרמנים ושותפי פעולה בלארוסים פשטו על האזור, זורין העביר את הבסיס ליערות נאליבוקי, אזור שבו פעלו יחידות פרטיזנים רבות. זורין ראה את הצלת היהודים כמטרה מרכזית, ולכן קלט משפחות שלמות ולא רק לוחמים.

ביולי 1944, בקרבת הסוף של המלחמה, נפצע זורין ברגל בקרבות נגד הגרמנים הנסוגים. הפציעה הייתה קשה והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו. לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום פורקה יחידתו; חלק מהלוחמים התגייסו לצבא כדי להמשיך להילחם בנאצים.

לאחר המלחמה המשיך זורין לגור במינסק. ב-1971 עלה לישראל. נפטר ב-1974.

שלום שמחה זורין (1902, 1974) הוביל יחידת פרטיזנים יהודית ביערות בבלארוס. פרטיזנים הם לוחמים שהסתתרו ביער כדי להילחם בכובשים.

זורין גר במינסק. בגיל 16 התנדב לצבא. אחרי כן עבד כנגר. ב-1941 הגרמנים כבשו את העיר. זורין נכלא בגטו. גטו הוא מקום שבו נכלאו יהודים. הוא נשלח גם למחנה שבויים, ושם פגש את סמיון גנזנקו.

שניהם ברחו בסוף 1941 ליערות והקימו יחידה. אליה הצטרפו יהודים וברחנים אחרים. כשהיהודים ביחידה גדלו, קמו בעיות. גנזנקו ביקש שזורין יקימו יחידה יהודית נפרדת. היא נקראה בתחילה "יחידת 106" ואחר כך "יחידת זורין".

היחידה קלטה גם משפחות. במחנה היו סדנאות: תפירה, סנדלריה, מאפייה, גם סדנה לתיקון נשק ולייצור פצצות (פצצה היא כלי לחימה). הוקם גם בית חולים שדה עם רופאים יהודיים. בבית הספר למדו כ-70 ילדים.

כשגרמנים ושותפים בילו בשטח, היחידה עברה ליערות נאליבוקי. ביולי 1944 זורין נפצע ברגל. הרופאים קטעו לו את הרגל. אחרי שהאזור שוחרר, היחידה פורקה. אחרי המלחמה זורין נשאר במינסק. ב-1971 עלה לישראל. נפטר ב-1974.